תפסיקי לגרום לי להרגיש רע עם עצמי,
תפסיקי לגרום לי לא לרצות לבוא הביתה,
תפסיקי לגרום לי לצעוק,כי אני לא באמת אוהבת את זה
תפסירי לגרום לריבים שאת יודעת שהם סתם
תפסיקי להיות קשה כמו שאת
תתחילי לחשוב כמו בנאדם,כי גם אני כזאת
יש גבול לכמה שאני יכולה לתת מעצמי,להעמיד פנים,להגיד שהכל בסדר
לקום כל יום שעה מוקדם יותר כדי שתוכלי להמשיך לישון,לצאת לרחוב כשעדיין חשוך,
תפסיקי לגרום לי לא לספר לך תאמת בקשר לחיים שלי...
תפסיקי לחשוב שאין לי רגשות,כי יש לי (מוזר אה?)
רק בגללך אני מרגישה כמו שאני מרגישה
ואני מרגישה רע
אני שונאת את מי שאני בגללך.
הכל בגללך
הוא הלך בגללך
ותפסיקי להגיד לי שאני לא אוכלת ושאני יכולה לאכול תאוכל שלך,כי הוא לא משמין
בכוח להתעלם מהבעיה?
עד עכשיו לא עשיתי את זה בכוונה,
אני לא אוכלת הרבה כי רע לי ואני מדחיקה וזה מתבטא בחוסר רעב
אבל מעכשיו אני בכוונה לא אוכל.
רצית מלחמה?
את תקבלי אחת ובגדול...
והפעם אני אנצח.
את לא רואה שאני לא מדברת אליך יותר?
את לא שמה לב?
ואם אנחנו מדברות,זה בשביל לריב
קשה לי להגיד את זה אבל אני שונאת אותך
הכל שחור בגללך.
את לא יודעת כלום יותר מהחיים שלי,
וואלה כבר היה לי קצת טוב (ואת הרסת)
יש לי מישו סופסוף,שבאמת אוהב...
ואני צריכה לשקר לך כל פעם.
אני עם חברות
ככה את תהיי יותר שקטה?
את צריכה לקלוט שאני מתבגרת
למה אני תמיד בהאה עצבנית הביתה?
זה לא ממה שאני מעשנת,ואת יודעת
אני באה עצבנית בגללך כי אני רק חושבת על לראות אותך וכבר רע לי
זה לא מרגיש לי טוב..
אבל זו האמת.
אני חושבת על להכנס הביתה ורע לי
ואני מאבדת תאבון
(בחוץ אני אוכלת ממש טוב,מקודם אכלתי אחלה ארוחת ערב)
אני רק נכנסת לפה והכל חוזר...והכל בגללך
כשהוא היה זה אפפעם לא היה ככה
אבל התחפרנת לגמרי
לכי תחפשי עזרה כי לי נמאס.
ועל הזין שלי.אני מעשנת ותמודדי!
באמת שהתכוונתי לכתוב פוסט שמח לשם שינוי
כי עם כל הרע קצת טוב...
אני עובדת
יש לי מישו (הכי חמודד בעולם)
יש לנו חדשות טובות במשפחה
הכל אחלה.
אבל ההיא הורסת.
אני קורעת תתחת בעבודה,
כל יום משבע עד 10 (ובימי רביעי ושישי מ4)
וכל יום שבת.
(ולי אין שביתות ואני לומדת כל יום עד 5)
זה פרויקט ענק בשבילי...
אבל אני אצליח
אני אעשה את זה וכמו גדולה
(ובלי להזניח תלימודים)
אני מקווה לא לפול בדרך...
זו הולכת להיות חתיכת שחיקה.
אבל בסוף החודש אני מרוויחה לי 700 אירו (לא כולל שבת)
ואז חג המולד (והרבה הרבה עבודה וכמובן כסף)
אני מקווה שהחיים שלי יקבלו כיוון כבר.
אני קצת אבודה.
ועכשיו שוב פעם רע לי.
קצת הגזמתי בדיבור שלי
אבל כמו שאמרתי לך מקודם,
אני לא כלב ונמאס לי שמתיחסים אלי ככה
ורכוש לא קונה אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
