בזמן האחרון אני מרגישה לא שייכת. לעולם, לאנשים. הקארמה שלי נדפקה. זה לא שהיא היתה כזאת טובה

קודם. משהו מאוד מוזר קורה פה.

כבר מספר שבועות שאני נכווית, מקבלת מכות, נשרטת ומוצאת את עצמי בסיטואציות חסרות מזל לחלוטין.

אני איבדתי את הפלאפון, נעקצתי על ידי יתושים ב-15 מקומות שונים בלילה אחד, נשרטתי מלא פעמים מנייר

או סוג אחר של אריזה, כמעט נדרסתי על ידי אוטובוס נכוויתי 3 פעמים בזמן שהכנתי אוכל ונדפקתי אתמול

בערב.

אני לא מתכוונת שנדפקתי במשמעות הגסה של זה אלא שפשוט לא היה לי מזל... מאוד. הזמינו אותי אתמול

לזיגי בר בב"ש, אני כמובן לא התכוונתי לסרב, הבעיה היתה שההורים שלי לא היו מסכימים לי בטוח ללכת

גם כי בלילה שלפני הייתי במסיבה אחרת וגם כי הם מכירים את הפאב ויודעים שזה ל-18 פלוס ויש שם שתיה.

אז החלטתי עם חברה לומר להורים שאנחנו יושנות אחת אצל השניה. וכמו שאומרים "שקר תמיד מתגלגל

לעוד שקרים" (או איך שלא אומרים את זה), השקר שלנו התגלה ונאלצנו לחזור הביתה בכוח ולדבר כל אחת

עם ההורים שלה. אמא שלה היתה מאוד מבינה ולא כעסה עליה כמעט ובכלל. לעומת ההורים שלי שמבטם היה

מלא באכזבה ובכעס. ניסיתי להסביר את עצמי אבל זה לא עזר. הם אמרו שאני יכולה לשכוח ממסיבות לעוד

הרבה זמן, באסה. אבל מה שבאמת צבט לי בלב זה המבט שלהם. הם סמכו עלי תמיד, והאמינו לי תמיד,

ואני הפרתי את האמון הזה ואני לא יודעת איך אוכל לזכות בו חזרה, אם אוכל. מעולם לא שיקרתי להם (בשקר

כזה גדול) ואני אנסה להוכיח שאני כן בן אדם שאפשר לסמוך עליו ושמגיעה לי הזדמנות שניה. אמא שלי אמרה

לי שהייתי צריכה לומר להם לאן אני באמת הולכת, שאלתי אותה אם אז הם היו מסכימים לי, היא ענתה שהם

היו חושבים על זה. אבל איך שאני מכירה אותם הם לא היו מסכימים לי.אני הצטערתי בפניהם אבל הם לא אמרו

 כלום, לא הסתכלו עלי ופשוט הלכו לישון.

טיפ:

הורים סומכים על הילדים שלהם, וכשהם לא מסכימים להם משהו זה רק מדאגה. צריך לדבר איתם דוגרי,

לשים את הקלפים על השולחן. אולי בהתחלה הם יהיו קשים אבל כמו כל דבר הם רק יתרככו עם הזמן, הם

יבינו.

והנה כמה תמנות מהיום (6/07/09) כשנורא השתעממתי כי לא יכולתי ללכת לשומקום כי אני חולה... מאוד!

זהו להפעם...

לה'ת