| 10/2009
 גרמתי לכלה לבכות (או: נפילה אחרי 9 חוד'...)
א', אח של ריקי שלי הזמין אותי לחתונה של מ', הבת שלו.
הוא אמר לי שחשוב להם שאגיע כי אני מזכירה להם את הטוב שהיה בריקי ז"ל...
הגעתי לחתונה (המדהימה) וכבר בכניסה פגשתי את האחייניות של ריקי, ת', ו-ר'.
חיבוקים נישוקים ומתקדמים כדי לתפוס מקום לפני שהחופה מתחילה.
אני רואה את א' וניגשת אליו. הוא מחבק אותי ואומר: "L.L.B את יודעת שאת כמו הבת שלי... את היית כמו הבת של ריקי ועכשיו אנחנו אימצנו אותך לחיקנו ואני מבטיח לך L.L.B, מבטיח לך, שבחתונה שלך אני אתרגש כמו שאני מתרגש עכשיו...".
מרחוק אני רואה את שאר אחיותיה של ריקי שלי, וגם את נ' אחותה, שדומה לה כלכך כלכך... אני ניגשת לומר להן שלום ומזל טוב והן כמובן אומרות כמה הן שמחות לראות אותי...
אני מתרחקת משם מהר כי אני מרגישה איך הדמעות מציפות את עיניי ולא רוצה לבכות עכשיו...
החופה מסתיימת ואני מביטה במ', מתרגשת בשבילה עד אין קץ וחושבת כמה ריקי הייתה גאה... ♥
אנחנו נכנסים לבפנים ואני תופסת לי מקום באיזה שולחן שאין לי מושג מי היושבים בו.
ת' המקסימה ניגשת אלי כל כמה דקות ושואלת אם הכל בסדר. אני כמובן עונה שכן. לא אומרת שהדמעות עומדות לפרוץ מגרוני...
אני ניגשת לרחבת הריקודים ורוקדת קצת עם א'. הוא מאושר... :-).
ר', אחות של ריקי מושכת אותי בידה ומציגה אותי בפני בחור כבר 30: "תכירי, זה ר', הבן שלי". הוא מושיט לי את ידו ללחיצה ואומר: "נעים מאוד, למרות שאין לי מושג מי את....".
אימו לוחשת לו באוזן דבר מה (כנראה 'היא הייתה המטופלת של ריקי' או משהו) ואז הוא מגיש לי שוב את ידו ללחיצה ואומר: "עכשיו נעים לי מאוד מאוד! ריקי דיברה עלייך המון... אני זוכר שהיית חשובה לה נורא".
אני בתגובה עונה לו ששמעתי עליו לא מעט... כמובן שלא אמרתי שריקי הייתה מכנה אותו "ר' החתיך"... 
מנה ראשונה ועדיין לא אמרתי מזל טוב למ' הכלה...
אני קמה אחרי שכולם התחילו לחזור לרחבת הריקודים ונעמדת מאחוריה, מחכה שהיא תסיים את השיחה עם אחת האורחות.
היא מסיימת את השיחה ומסתובבת... היא רואה אותי ומתקרבת אלי, מתרגשת כולה...
"L.L.B, אני כלכך שמחה שהגעת!"... היא מדברת בזמן שאנחנו מתחבקות בחזקה, אבל אני לא מצליחה להבין מה היא אומרת בדיוק בגלל המוזיקה הרועשת...
היא לופתת אותי בחיבוקהּ ואז אני שומעת אותה בוכה, מרגישה איך היא רועדת מבכי... אני מלטפת אותה בגבה ומנסה לנחם... "די מ', אל תבכי.. ריקי הייתה גאה בך אם היא הייתה כאן עכשיו... זה בסדר מאמי, היא רואה אותך מלמעלה, היא פה, אני מבטיחה..."
אבל היא לא נרגעת. הבכי שלה רק הולך ומתגבר...
אני מושיבה אותה על אחד הכיסאות ורואה איך לאט לאט ניגשים אליה אנשים ומנסים להבין מה בדיוק קרה ולמה היא בוכה...
מגישים לה מים וממחטות ומ' המקסימה לא נרגעת... היא מתייפחת יותר ויותר...
אני עומדת בצד, מפחדת לגשת אליה ובוכה גם...
א' ואחות נוספת של ריקי מגיעים. הם רואים אותי ואותה בוכה ומבינים... להם לא צריך להסביר.
א' מחבק אותי ואני מבקשת ממנו סליחה... "לא התכוונתי, באמת שלא...", אני אומרת.
"זה בסדר L.L.B, זה בסדר. הבכי הזה היה שם, הוא היה צריך להגיע..."
אני רואה איך כולם מנסים להרגיע את מ', רואה איך שהם לא ממש מצליחים ובאותם רגעים מתפללת ליושב במרומים שיפתח את רחבת הריקודים ושאפול לחור שיפער (כמו אסון ורסאי, רק אישי).
א' ואחותו מנסים להרגיע אותי ואז אני רואה את מ' קמה מהכיסא ורצה לאחד החדרים הצדדיים... פה כבר לא יכולתי, סובבתי את הגב ונעלמתי...
בדרך לשירותים אנשים ניגשו אלי ושאלו מה קרה. כמובן שלא עניתי...
נכנסתי לאחד התאים בשירותים והתקשרתי לחברתי הטובה ביותר, ח', תוך כדי שאני ממררת בבכי.
"גרמתי לה לבכות! גרמתי לה לבכות!", אני לוחשת-צועקת לה בטלפון...
אני מנסה להסביר לה מה בדיוק עשיתי והיא בתגובה, מנסה להשקיט את סערת הרגשות שאני נמצאת בה.
לא כלכך הולך לה. מסכנה .
א' מתקשר ושואל איפה אני. אני אומרת שבשירותים.
"את לא הולכת נכון?"
"לא מה פתאום. לא הולכת".
-יצאתי מהשירותים ועפתי משם כל עוד אני יכולה
רק זה חסר לי, מילמלתי לעצמי, שמ' תראה אותי שוב ותבכה. אני לא אעמוד בזה... לא אעמוד.............
אני נכנסת לרכב שלי, השעה כבר 22:45 ואני רועדת כולי, אני באטרף. מחפשת את הסכין...
אני מוצאת תער אחת, אבל מהרעד הי נופלת לי. חושך. כוס אמק! איפה זה עכשיו? איפה??? אני מקללת את עצמי, שורטת ומכה.
לא עוזר לי...
אני מוצאת את התער... מקרבת אותה לזרועי... אחת, שתיים.............
זהו, נרגעתי. אני מרגישה את הלב פועם במהירות, כאילו הזרקתי לגופי את מנת הסם שלי...
א' חברה שלי מתקשרת אלי. אני לא עונה.
היא מסמסת: "מקווה שהכל בסדר.. אוהבת אותך!"
אני מביטה על ההודעה ומתעצבנת. 'בטח ח' התקשרה ואמרה לה'. ראבק!!!!
אני כלכך לא בפוקוס שאני בכלל לא זוכרת שח' וא' לא בקשר.... 
נדפק לי המוח.
אני מסיימת לחתוך, עוצרת את הדם (או לפחות מנסה...) וכותבת לה חזרה:
"אני על הפנים. מצטערת שלא עונה".
מפה לשם אנחנו עוברות לשוחח בטלפון ואז אני שואלת אותה איך היא ידעה שמשהו לא בסדר קורה...?
היא אומרת שבמקרה היא קראה איזשהו פוסט בבלוג על ריקי שלי (שתבינו, היא כמעט ולא נכנסת לפה...) וחשבה עלי... והיא בכלל לא ידעה שאני בחתונה של אחיינית שלה!!! 
היא פשוט מדהימה... הייתה לה טלפתיה חזקה ביותר..!!
היא איתי על הקו עד שאני מגיעה לט.ר.מ...
אני עולה למירפאה ורואה תור עד אין קץ הימים...
א' מבקשת שאני אחכה. מחכה.
הגעתי לשם ב-00:15 בערך (היו פקקים בעליות של ירושלים  ) ונכנסתי לרופאה רק ב-01:15.
קיבלה אותי רופאה מקסימה ורגישה בשם ד"ר טניה".
לפני זה שיקשקתי שיעיפו אותי למיון, אבל ברגע שד"ר טניה התחילה לזמזם לי שירים, הבנתי שהיא מהטובים :-]
והיא בהחלט הייתה טובה...
היא ניסתה לשאול למה ואיך, אבל לא היה לי כוח להאריך במילים. רק חזרתי כל הזמן על המשפט "אבל אני בסדר עכשיו" כדי שלא תדאג שאני הולכת תיכף להתאבד או משהו . . . .
יצאתי משם ב-02:00 ובמכתב שחרור היא כתבה:
"נינוחה, ללא סימני מצוקה.
גפה עליונה משמאל - פצע עם דמם בעור של האמה הפנימית.
לאחר חיטוי עם סביעור והרדמה עם עזרקאין, סגרנו את הפצע עם 9 תפרים ניילון 4.00.
ללא סיבוכים.
חבישה עם פולידין, DT (טטנוס) קיבלה ב-2005".
יום למחרת א' מתקשר אלי, אני לא עונה. מתביישת...
הוא שולח לי אסמס ואני חוזרת אליו. הוא שואל לשלומי (כמובן שהכל בסדר) ומודה לי שהגעתי לחתונת בתו.
הוא גם מספר שכשהם הגיעו לבית אחרי החתונה, מ' שאלה אותו לשלומי....
כמה שעות אח"כ אני רואה שמ' שלחה לי הודעה במחשב. גם היא מוקירה לי תודה על שהגעתי לחתונה ואף מודה לי ש"עזרתי לה לא להדחיק את הרגשות לאדם שהיא הכי אוהבת בעולם - ריקי".
היא אומרת שבזכותי כל המכרים של ריקי הצליחו להרגיש אותה נוכחת בחתונה...
האמת? זה הכי ריגש אותי... :)
*תמונות קשות!*
ראו הוזהרתם!!
- החתך הזה הגיע אחרי תשעה חודשים ושישה ימים שלא...
L.L.B
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B