26.11.2014- עריכה: היום בערוץ הראשון בשעה 21:00 תשודר התכנית 'מבט שני' שבה ידברו על אינטרנט והתאבדויות- "סטטוסים מתאבדים".
אני ובלוגי נהיה שם -
https://www.youtube.com/watch?v=GOhuVPenTCY
_______________________________________________________________
את הפוסט האחרון העליתי לפני שנתיים וחצי והרבה קרה מאז.
אני מקבלת לעתים מיילים ומסרים מאנשים שעקבו/עוקבים כאן אחריי ודורשים לשלומי, מבקשים שאעלה פוסטים נוספים ואעדכן. האמת היא שלא ידעתי עד כמה לאנשים אכפת ממני ובכל פעם שקיבלתי תזכורת כזו או אחרת מאנשים, התרגשתי עד דמעות.
העדכונים היבשים הם שהתחלתי ללמוד לתואר ראשון. אני לא רוצה לפרט יותר מדי לאיזה תואר בדיוק, אבל רק אומר שאני נהנית מכל רגע ורגע! בתקופות לחוצות יותר כמו מבחנים, עבודות להגשה ואפילו בניית מערכת לימודית, אני נכנסת ללחצים וקשיי שינה... אלו התקופות עם הכי הרבה מחשבות אובדניות ודחפים לפגיעה עצמית. לא פגעתי בעצמי כבר 11 חודשים, אבל לפני חודשיים (15.7.2014) הייתה נפילה קטנה...
*פה היו תמונות של פציעה עצמית שנמחקו*
בגדול ההרס העצמי עדיין שם, אבל סיגל לעצמו צורות אחרות. בכל זאת, אני נמצאת בסביבה "נורמלית" רוב הזמן וצריכה להראות לכולם שהכל בסדר איתי....
O.o
לשמחתי מצאתי חברה אחת טובה בלימודים... ל"מ. היא שרוטה כמוני, אבל בצורה מעודכנת יותר ואני יכולה לומר שהיא לא פעם הצילה אותי.... חבה לה המון!
- בקרוב אמורה לעלות תכנית ב"מבט שני" העוסקת באינטרנט והתאבדויות. פנו אליי בבקשה לראיין אותי וגם צילמו את הבלוג. נלקחו גם תגובות מפוסטים שכתבתי... אז יש מצב שיפרסמו דברים שהגבתם לי (אל תדאגו, לא יהיו פרטים מזהים).
- אני עדיין לא מוצאת את עצמי בכל הנוגע לזוגיות... היו פה ושם דייטים עם בחורים נחמדים, אבל זה לא הבשיל לכדי זוגיות של ממש... פשוט כי עצרתי את זה רגע לפני.
עדיין מפחיד לי מדי ומאיים עד מחנק 
(אלוהים מתי זה יעבור? מתי אני אתנרמל לחלוטין??)
- עזבו אתכם משטויות עכשיו זוגיות שמוגיות... פתחתי את הפוסט הזה היום בגלל מטרה אחת ספציפית.
רציתי לספר לכם שמזה כשנה (כמעט) אני מדריכה במחלקה פסיכיאטרית סגורה!!!!!!
חעחעחע.... כן-כן, עינכם קוראות נכון. לקחו אותי, את L.L.B להיות מדריכה בבי"ח פסיכיאטרי...
את ההדרכה אני עושה במסגרת ההכשרה המעשית שלי בלימודים. כל סטודנט אצלנו צריך להתנדב איפשהו (140 שעות) וכבר בהתחלה כשכולם חיפשו מקומות להתנדב בהם, המרצה הבהירה שאותו בית חולים נחשב למקום שקשה להתקבל אליו ועם המלצות מצויינות. ההערה הנוספת שלה הייתה זה ששם לא דורשים 140 שעות, אלא שנה שלמה.
כמובן שהזמן לא עניין אותי.... מצידי להתנדב שם 5 שנים. חח....
אז הגעתי לראיון שם והכל עבר בשלום עד לשלב שבו אמרתי למראיינת שהייתי מאושפזת בעברי. אמרתי לה את זה כדי שבהמשך לא יגלו את זה ויעשו לי בעיות.
היא אמרה שאצטרך להביא כל מיני אישורים... מסמכים... חתימות ועוד בילבולי ביצים.
במקביל אמרתי לה שאני מעדיפה להתנדב במחלקת נוער ולא במבוגרים. אז קיבלתי את המספר של האחראי בנוער... דיברתי איתו בטלפון והוא אמר לי שהם כבר לא מקבלים מדריכים חדשים.... התעקשתי, התחננתי... אבל הוא שב והבהיר שזהו, הכל סגור.
ואז שלפתי את השפן מהכובע ואמרתי לו: "תקשיב, זה לא משהו שעשיתי בעבר, אבל אני מרגישה שאין לי ברירה. אני משתפת אותך במשהו מאוד אישי עכשיו שאולי בגללו אתה לא תסכים לקבל אותי בכלל, אבל אתה לא משאיר לי ברירה...... הייתי מאושפזת בעברי".
המשפט הבא שלו היה "אוקיי, יש לך ראיון איתי מחר בצהריים".
היה ראיון קליל ונחמד... הוא קצת היה מופתע מהידע שהפגנתי, אבל אז הוא התעשת ונזכר במה שסיפרתי לו בטלפון. היה מצחיק ;)
נתבקשתי על ידו לא לספר לאף אחד מהמטופלים על עצמי. בקשה שקיבלתי בהבנה.
לקח לי כמה חודשים טובים לספר למדריכים המקסימים שאיתי על עצמי.... (בתחילת ההתנדבות הגעתי עם חולצות ארוכות בגלל מזג האויר) וכשכבר סיפרתי הם הופתעו כולם. אמרתי להם שאין להם על מה להיות מופתעים, בגלל שגם החבר'ה שמאושפזים פה יכולים להיות מדריכים כשיצאו מפה :)
אני בקשרים טובים מאוד עם כל המדריכים שאיתי ופשוט כיף לי שם!!! יצרתי קשרים קרובים מאוד עם חלק מהמטופלים... בייחוד עם הגבוליים/אובדניים שבהם.... חחח...
הם לפעמים שואלים על ה"דבר המוזר הזה" שיש לי על היד, אבל אז קורים אחד מהדברים הבאים: אני מעבירה נושא, אני הופכת את זה לבדיחה, אני זורקת להם איזו שטות מהשרוול ("שכחו אותי בכלוב נמרים", "הייתי חטופה של דעאש...") או שאני אומרת להם פשוט שזה משהו אישי שלי שלא קשור למחלקה. יש את אלה שלא משחררים, אבל לרוב אני מצליחה לצאת מזה באלגנטיות. איכשהו (חוץ מפעם אחת... אבל עליה לא אוכל לכתוב כרגע כל עוד אני נמצאת שם).
אני עדיין בטיפול DBT, אבל במקביל התחלתי טיפול נוסף שהאוניברסיטה מממנת. זה קרה בגלל שבאחד הימים (הלילות יותר נכון) מישהו התקשר למחלקת ביטחון ואמר להם שראה חבל תלייה בחדר שלי במעונות (אין לי מושג מי זה... מניחה שמישהו שעבר מחוץ לחלון שלי, למרות שהחלון לא פונה לאיזור שבו אמורים לעבור אנשים...). התקשרו אליי בלחץ ובהיסטריה מהדיקנט כי לא הייתי בחדר ואז סוג של דרשו ממני להתחיל טיפול פסיכולוגי. אז חזרתי לדיביטית והם גם הציעו לי טיפול אצל מישהי שעובדת דרכם.
(למקרה שתהיתם, החבל נמצא שם לא כי תכננתי משהו, אלא "ליתר ביטחון").
הדיביטית שלי לא אוהבת את הרעיון של טיפול נוסף בלשון המעטה. היא טוענת שאני עושה Split טיפולִי ושמעבר לזה שזה פוגע בי/בטיפול זה מעצים את מנגנון ההגנה הזה וזה משהו שגרוע ולא נכון לגבוליים. סורי אבל זה לא מעניין אותי...
עוד משו- את העיתונאית המהממת גל גבאי יצא לכם לראות? אז היא עשתה תכנית על "רה-ויקטימיזציה" (קורבנות חוזרת) וראיינה אותי אליה.... מוזמנים לצפות (עדיין לא פורסם בטלויזיה... ויש שם שגיאה אחת שהם עשו ואני מנסה לשכנע אותם לתקן: בדקה 15:11...).
בקשה אחת אליכם- אם אתם מכירים אותי אל תפרסמו את שם ביה"ח שבו אני עושה את ההכשרה המעשית או את המקום בו אני לומדת. תגובות כאלו ימחקו!
זה הכל בנתיים...
מקווה לעדכן בהמשך ולא עוד מיליון שנה כשאהיה כבר ספתא
שנה טובה שמנמנים!!!
L.L.B
נ.ב.- אם הפוסט/הבלוג הנוכחי נעלם, זה אומר שמישהו מביה"ח (איש צוות, מטופל...) צפה בו ונאלצתי להקפיא... אנא גלו הבנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B