לא יכולה עם הרגשות האלה יותר... :-(
אנסה לספר בתמציתיות כי גם ככה קשה לי...
- נפגשתי היום עם חברה שלי "ליאור" (שם בדוי :-)). היא טסה בשבוע הבא לארה"ב לתקופה לא מוגבלת...
הקשר שלי עם ליאור הוא קשר טלפוני שמבוסס על שיחות של פעם בשבוע-שבועיים.
הפעם האחרונה שפגשתי אותה היתה לפני שנה-שנה וחצי....
התרגשתי לראות אותה... ואולי בגלל שאין לנו קשר טלפוני עקבי כ"כ, אז הפגישה היתה קצת מוזרה עבורי. הרגשתי אי נוחות טיפה... ז"א ברור ששמחתי לראות אותה, אבל... אוףףף, אני כ"כ סתומה! אפילו להסביר את עצמי כמו שצריך אנ'לא מצליחה :-(
אוקצור, טיילנו קצת בקניון, שתינו ואכלנו ואח"כ הלכנו לבית שלה. היא שרה וניגנה (מד-הים!!!) והיה כיף ;-). כשקמתי מהמיטה שלה בשביל ללכת, גיליתי שכל ה"Nestea" שהיה לי נשפך על המיטה שלה (וחצי תחת שלי נרטב... עונש!). הרגשתי הכי מפודחת בעולם... רציתי לקבור את עצמי מרוב בושה ומבוכה...
בדרך חזרה לבית רציתי לחתוך... ובאו קצת מחשבות אובדניות... ואני בטוחה שאם לא הייתי באוטובוס הייתי גם חותכת.
שלא תבינו לא נכון, לא בגלל ה"Nestea" הארור! (כאילו גם, אבל לא רק...) בגלל השמחה הגדולה וההתרגשות במפגש כולו...
אני, L.L.B, לא מסוגלת להתמודד עם רגשות שמציפים אותי. אפילו לא עם שמחה, לא עם התרגשות ולא עם אושר גדול...
יאמר לזכותי שלא פגעתי בעצמי ולא התאבדתי (כאילו דאאא??) .
התחלתי לבכות באוטובוס כי המחשבות אובדניות שיגעו לי ת'שכל ואז בשביל לא להמשיך לבכות, פשוט עצמתי עיניים והכרחתי את עצמי לישון קצת.
עכשיו כבר עבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B
