אהלן אנשים יקרים.
מה שלומכם?
טוב, עדכון בהמשך לפוסט האחרון שכתבתי- הוא לא רלוונטי.
פגעתי בעצמי לפני שבועיים לערך... :-(
יצאתי מהקבוצת תמיכה על הפנים... וכמובן הוצאתי את חברתי מהתיק (להב, נעים מאוד) והיא עזרה לי להפיג את הכאב.
כמה טוב שהיא קומפקטית הא? ;-)
להלן התוצאות:
לשמחתי הרבה ד"ר פרקר לא היה... כי אם הוא היה, הוא היה מעיף אותי בצורה הכי גועלית לחדר מיון תוך כדי מילמולים הזויים כגון "פה לא מטפלים בניסיונות אובדניים..."
כמה מטומטם אתה יכול להיות???
בכל מקרה, לא אכנס פה לאופן התפירה (כי נראה לי שרק אני נהנית מזה 
)...
רק אומר שזה שתפר אותי הפעם, תפר לי גם את הפצע הזה בעבר...
התכנסנו כאן היום כי רציתי לשתף אתכם בדבר (חשוב!) אחר.
באותו יום (לילה) שבו ביצעתי את הניסיון האובדני הראשון שלי התקשרתי בפעם הראשונה (והאחרונה) לקו בער"ן.
זה מה שקרה באותה שיחה.
אחת הסיבות העיקריות לכך שאני לא מרבה לדבר על השיחה ההיא, היא בגלל שאני מודעת לעובדה שהוא נשמע מופרך לחלוטין.
כאילו, למה שסוטה ישב על הקו בער"ן???
עובדה.
כמדומני סיפרתי לכם בעבר שאני מתנדבת בפרוייקט בירושלים שנקרא 'דו שיח', שבו אנשים עם "עבר פסיכיאטרי" מגיעים לכלמיני קהלים ברחבי הארץ, מספרים את סיפורם האישי ובסופו מתנהל דיון נרחב עם שאלות מצד הקהל.
לפני מס' שבועות התקשר אלי הרכז של ה'דו שיח' והציע לי להגיע למפגש בתל אביב. אמר שיהיו שם מתנדבים.
עניתי שאגיע בשמחה, "רק אם תוכל לומר לי איזה מתנדבים בדיוק...?"
"מתנדבים מער"ן"
פאק! מילמלתי...
אמרתי לו שאחזיר לו תשובה בימים הקרובים...
התייעצתי עם המטפלת שלי (♥) והיא בפירוש יעצה לי לא ללכת למפגש... היא גם אמרה שבמידה ואחליט ללכת בכל זאת, חשוב שאספר על אותה שיחה שהייתה לי.
לאחר לבטים רבים ולילות ללא שינה הודעתי שאגיע.
הגענו למקום (זה בתוך מקלט ענקי! הייתם מאמינים??)...
בזמן שכולם התארגנו לישיבה, עיינתי בספרים שהיו שם. צד את עיניי ספר שכותרתו הייתה: "זהירות! ניצול מיני""
עילעלתי בו ולאחר מס' רגעים ניגשה אלי אישה ואמרה שזהו סיפרהּ, היא כתבה אותו...
"את דפנה שַׁריר?" שאלתי.
"כן"... היא חייכה.
התחלנו במפגש. היינו שלושה מתנדבים מהדו שיח... אני סיפרתי את סיפורי שלישית.
בשלב השאלות אחת הנשים שאלה אותי אם נעזרתי אי פעם בקו של ער"ן...
ואז סיפרתי הכל... טוב, כמעט הכל, כי באיזשהו שלב פשוט לא יכולתי להמשיך... שפתיי רעדו והרגשתי שעוד שניה אני פורצת בבכי בלתי נשלט.
הם ראו זאת ואמרו שאינני חייבת להמשיך. הם מבינים פחות או יותר מה היה בשיחה ומודעים גם לקושי הרב שזה מעלה בי.
הם לא הפסיקו להתנצל בשמו... אמרו כמה הוא חלאה ו"תת אדם".
"ביקשתם פידבקים נכון? אז הנה דוגמא לאיך מתנדב מער"ן לא אמור להתנהג..."
הם שאלו אם התלוננתי ועניתי שרק בפני הנהלת ער"ן, ז"א שלא פניתי למשטרה (למרות שלפני שנתיים שקלתי לפתוח זאת שוב. אך מכיוון שהמנהלת ההראשית של ער"ן טענה ש"אין להם את השיחות משנת 2001" הם יתקשו לאתר את אותו מתנדב... 
)
הם היו מדהימים, אמפתים, רגישים ו... בסוף (כמו בסוף כל מפגש דו שיח שיש לי 
) כולם הגיעו לחבק אותי.
דפנה שריר אף ניגשה אלי ונתנה לי במתנ אתה הספר שלה.... חמודה 
.
ועוד דבר - בפוסט הקודם שלי פנתה אלי מישי בתגובות והציגה את עצמה ככתבת מערוץ 9.
שוחחתי עימה והיא הסבירה לי שהם עושים כתבה בנושא אובדנות ושאלה אם אהיה מוכנה להתראיין בעילום שם.
הסכמתי.
הכתבה אמורה להיות משודרת (למה יש לי הרגשה שהיא תידחה?) ביום ראשון הקרוב (1.6) בשעה 19:20 בערוץ 9 (ישראל +)
היא גם אמרה שישימו שם קטעים מהבלוג שלי... אין לי מושג איזה קטעים הם בחרו לשים בדיוק (דברים שכתבתי? תמונות?)
אז אני משערת לעצמי שזו תהיה הפתעה
לילה טוב וסופשבוע עוד יותר טוב,
L.L.B
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B