|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ככה נראה עימות עם פושע מין
היי אנשים.
לפני כחודשיים יצרתי קשר עם הפרקליטה האחרונה שיצגה אותי בבית המשפט. אמרתי לה שאני מעוניינת לקבל את כל הפרוטוקולים מהמחוזי...
הגעתי לפרקליטות המדינה וצילמתי את כללל התיק מבית המשפט. הוא מוחבא בחדרי ועדיין לא עברתי עליו. לא מסוגלת... 
קיבלתי גם את העימות המתומלל שערכה בנינו המשטרה לפני כ-6 שנים.
הנה הוא לפניכם (הבהרה- כל מה שיהיה כתוב בתוך הסוגריים המרובעים [ ] זה פירושים שלי, כל מה שהדגשתי- הודגש בתמלול המקורי עם מרקר [כנראה דגשים של אחת הפרקליטות שלי בעקבות סתירות שמצאו בדברים שאמר וגם חיזוקים שנאמרו ע"י בנוגע לטענתי שה.נ. ניסה לXנוס אותי] וכל מה שכתוב בכתב נטוי אלו דברים שאחת הפרקליטות כתבה בתמליל בכתב יד)
ורק לשם המחשה - אותו אדם שניסה לXנוס אותי (ה.נ.) מזכיר במראה את עזאם עזאם-
*זהירות, יתכן טריגר*
פ"א (פרטי אישום)- 57046/03
יחידה: ציון
עימות L.L.B + ה.נ., חשוד בXינוס 7.1.2003
חוקר: מה המצב?
ה.נ.: בסדר
חוקר: אתה רוצה לשתות משהו?
ה.נ.: כן למה לא.
חוקר: מה?
ה.נ.: (לא נשמע)
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: מה אני אגיד לך...
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: אני אמרתי לך מה אצלי (לא נשמע).
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: בסדר, שיהיה פה מישהו בחדר.
חוקר: אה?
ה.נ.: שיהיה פה מישהו.
_________________________________
מכניסים אותי לחדר משרדי פשוט עם שולחן, מחשב קלסרים וניירת. לפני זה ירון כהן החוקר מסביר לי שיש בחדר מצלמה ומכשיר הקלטה. הוא לא מבקש, אלא דורש ממני להטיח הכל בפרצופו כולל להכנס לפרטי האירוע עצמו, ואם אפשר שאפרט באוזניו למה הוא גרם (דהיינו מצבי הנפשי, ניסיון ההתאבדות, האשפוז במח' הסגורה...).
הוא אומר שאם לא אעשה זאת אז העימות לא יהיה שווה כלום. סיפר לי על נשים שהגיעו לעימות נחושות וברגע שראו את הפוגע הן השתתקו ובקושי הבינו מה שהן אמרו. הוא התחנן שלא אהיה כזו... :-/ אמר אפילו שלא אתבייש לצעוק עליו אם צריך.... 
- אני מתיישבת בכיסא הפנימי שמאחורי המחשב, דקה אחרכך מכניסים את ה.נ. עם אזיקים בידיים וברגליים ובליווי שוטר. השוטר מושיב אותו בכיסא שמולי ופותח לו את האזיקים בידיים.
השוטר נעמד ליד הקיר בנינו ומתחיל לשאול-
חוקר: אתה מכיר את הבחורה הזאת?
ה.נ.: (לא נשמע)
חוקר: אתה מכיר אותה?
ה.נ.: (לא נשמע) [כנראה אמר "לקחתי אותה ברכב" או משהו דומה]
חוקר: מתי?
ה.נ.: הסעתי אותה לפני שישה חושדים, שבעה חודשים.
חוקר: הסעת אותה?
ה.נ.: הסעתי אותה פעם, פעמיים, שלוש. לא יודע.
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: אבא שלה אמר לי.
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: בקשה.
חוקר: (לא נשמע) שארם א-שייח.
ה.נ.: (לא נשמע)
חוקר: עזוב מה אמרו לי.
ה.נ.: אני הסעתי אותה, אני הסעתי אותה לירושלים.
חוקר (פונה אלי): את מכירה אותו?
אני: כן.
ה.נ.: אני לירושלים הסעתי אותה.
חוקר: מאיפה את מכירה אותו?
אני: מאיתנים
חוקר: מה מאיתנים, מה היה באיתנים?
אני: (לא נשמע)
חוקר: (לא נשמע) [עד כמה שזכור לי פה הוא ביקש ממני להוריד את היד מהפה כי "הוא לא יכול לשמוע אותי טוב"]
אני: הוא היה הנהג של ההסעות.
חוקר: כן.
אני: כי כל יום היה הסעות של הילדים ואני הייתי מצטרפת אליהם.
חוקר: כן.
אני: זהו.
חוקר: ומה קרה?
אני: באותו היום...
חוקר: מה?
אני: לא היה ילדים בהסעה.
חוקר: כן.
אני: הוא היה צריך ללכת לחניה שאני לא מכירה ב**** [שכונה סמוכה לאיזור מגוריי] ושם הוא סיפר לי עוד... זה המשיך ו... התחיל לנשק אותי... ו...
חוקר: ומה עוד?
אני: זה היה בטרנזיט מאחורה, היו חלונות כהים וזה היה בין הכיסאות. לא היה לי בדיוק לאן לזוז.
חוקר: מה היה בין הכיסאות?
אני: היה... כאילו... ישבתי ליד החלון והוא ישב לידי.
חוקר: כן.
אני: פתאום הוא התחיל לנשק אותי
חוקר: איפה הנשיקות (לא נשמע).
אני: בפה.
חוקר: (לא נשמע)
אני: ליד האוזן, צוואר, בפה. ואז הוא הרים לי את החולצה ונגע לי בחזה. הורדתי את החולצה למטה והוא הרים אותה שוב.
חוקר: כן.
אני: ואז הוא הוריד לי את המכנסיים.
חוקר: בכוח?
אני: לא. התנגדתי אבל זה לא היה בכוח. הוא לא הפעיל עלי אלימות.
חוקר: את התנגדת? במה זה התבטא?
אני: אמרתי לו, כשהוא רכן מעלי, אמרתי לו "לא רוצה, תפסיק". הוא ירד מעלי, ישב שניה בצד ואז חזר, כאילו לא אמרתי כלום.
חוקר: כן.
אני: ואז אני לא זוכרת... הוא שאל אותי אם אני בתולה ואמרתי שכן. לא יודעת למה הוא שאל את זה... אחרכך... הוא לקח טישו וניקה אותי...
חוקר: מה זה ניקה אותך? מה היה? ניקה אותך ממה?
אני: מהZרע שלו
חוקר: והוא החדיר?
אני: לא
חוקר: אז איפה היה עלייך Zרע?
אני: על הבטן, מתחת לחולצה. ואז הוא אמר "אני מאחר.. אני מאחר", משהו כזה והסיע אותי בחזרה לבית. הוא ביקש שלא אספר לאף אחד, הבטחתי שלא אספר ובאמת התכוונתי לזה. למחרת חזרתי לאיתנים עם אותה הסעה ואותו נהג.
חוקר: איתו?
אני: כן. אז היו ילדים בהסעה וגם המלווה הייתה. לא דיברנו. הגעתי לאיתנים, לא סיפרתי לאף אחד ו... הייתי במתח, כאילו...
חוקר: מה אתה אומר ה.נ.?
ה.נ.: אני אומר שאני הסעתי אותה.
חוקר: נו? אבל הנה, היא אומרת לך בפנים שעשית לה כך וכך.
ה.נ.: אני לא עשיתי לה כלום.
חוקר: כלום?
ה.נ.: כלום.
חוקר: מה היא משקרת?
ה.נ.: אני אומר לך שיש מישהו מסביר לה בדרך... אני יצאתי, העבודה שלי בבית שמש, אם יש מישהו מהנהגים... [שימו לב, מדבר בלי קשר...]
חוקר: אבל מה שהיא אומרת זה שקר?
ה.נ.: אני אומר לך שקר. אין עלי מילה אחת, אין עלי מילה אחת. אני ה.נ. אם תבדוק אותי.
חוקר: למה היא לא באה להגיד את הדברים האלה על הנהג השני?
ה.נ.: לא יודע, לא יודע.
חוקר: רבתם?
ה.נ.: מה?
חוקר: אתה והיא רבתם?
ה.נ.: לא יודע.
חוקר: אני שואל, רבתם פעם?
ה.נ.: לא. אני לא נהג קבוע שמה, אני נהג קבוע בבית שמש.
חוקר: אז למה היא לא באה לנהג אחר?
ה.נ.: לא יודע.
חוקר: מה?
ה.נ.: לא יודע, לא יודע. אני יצאתי משמה, (לא נשמע) כאלה מסתכסכים שאני לקחתי מהם את העבודה.(* עם מי הסתכסך? מי עוד עבד בחברה? לדברי הבוס רק הוא וה.נ.)
חוקר: נו אז מה, ויש לה קשר לנהגים שהסתכסכת איתם?
ה.נ.: לא, לא יודע. לא, לא, אני משקר (לא נשמע).
חוקר: נו בסדר,אז מה זה קשור לזה שהיא טוענת שעשית לה?
ה.נ.: אני לא עשיתי לה כלום, אני לא עשיתי לה כלום. אני לא נגעתי בה. אתה יכול לבדוק אותי. אני אבא של ארבעה ילדים, הגדול בן שש. [ומה זה קשור בדיוק??]
אני (* פונה אליו ומזכירה לו): (לא נשמע) ...דיברת על הילדים שלך ועל המשפחה שלך, קיוותי שזה אולי יעשה איזה משהו, אתה זוכר? סיפרת לי על אשתך, על הילדים.. אמרת לי את השמות שלהם והגילאים. דיברנו על זה, אתה זוכר?
ה.נ.: לא יודע לפני שישה חודשים מה דיברנו.
אני: (לא נשמע)
ה.נ.: אם זה מה שדיברנו בזמן הנסיעה מאיתנים לבית שלך (לא נשמע) זה לא אומר שנגעתי בך. תחשבי טוב, את מפילה אותי בתיק (לא נשמע).
אני: אתה אומר את זה כי...
ה.נ.: את מפילה אותי בתיק.
אני: כי אתה יודע שאני לא יכולה להוכיח את מה שקרה, החלונות היו כהים ואף אחד לא ראה.
ה.נ.: לא, לא, לא.
אני: אבל אני זוכרת שכן ראו את זה. אמרתי לך "ה', תפסיק. אנשים רואים". רציתי שתפסיק ואתה אמרת לי לא לדאוג, שאף אחד לא רואה.
ה.נ.: יש לך תמונה? אני לא נגעתי בך. בילדים שלי, בילדים...
אני: אל תישבע בהם, מסכנים.
ה.נ.: שהילדים שלי כולם במיטה אחת מתים אם אני נגעתי בך. אני ארבע עשרה שנה הסעתי לא רק ילד אחד... אמרתי לך אתמול [פונה לחוקר] אתה מוכן לתת לי איזה מישהו, אני מוכן להוציא לך כמעט חמישים-שישים. יש איזה שישים משפחות שהסעתי להם את הילדים. חמישים-שישים משפחות.
אני: אז להם לא עשית כלום. אני הייתי המסכנה שנפלתי בפח.
ה.נ.: חס וחלילה. קודם כל מי שעולה איתי זה באחריותי עד שאני מביא אותו הביתה.
אני: נכון.
חוקר: נו?
אני: בגללך אושפזתי לשלושה חודשים במחלקה הסגורה! בגללך ניסיתי להתאבד, אתה יודע את זה? חודש לפני מה שקרה נשבעתי שאני לא רוצה יותר למות. [בעקבות המוות של ריקי ז"ל]
ה.נ.: את יכולה להגיד מה שנוח לך.
חוקר: היא משקרת?
ה.נ.: תאמין לי אני לא נגעתי בה, יא חביבי.
חוקר: אני שואל שוב- היא משקרת?
ה.נ.: אני לא יודע, משקרת.... משקרת על עצמה, אבל אני לא משקר.
אני: משעמם לי בחיים עם כל הצרות שיש לי, משעמם לי לשקר לבנאדם?
ה.נ.: בחייאת, אמרתי לך בילדים שלי. אני ארבע-עשרה שנה לא היה לי דבר כזה. אני הסעתי חצי מירושלים.
חוקר: אז למה היא כל הזמן אומרת...?
ה.נ.: לא יודע למה.
חוקר: למה היא לא באה ואמרה על מישהו אחר?
ה.נ.: אני לא יודע, לא יודע מה יש לה.
חוקר: מה הקשר לנהגים?
ה.נ.: (לא נשמע)
אני: באמת?
ה.נ.: (לא נשמע)
_______________________________
בקטע הזה של העימות נכנס שוטר אחר לחדר וצועק על החוקר; "למה לקחת לי את המצלמה? בדיוק שאנחנו צריכים אותה?. תביא אותה אבל עכשיו".
החוקר מוציא את מצלמת הוידאו מהחדר ויוצא איתה לבחוץ.
ברור לי שזה מתוכנן... אני גם יוצאת מנקודת הנחה שהם לא יעיזו להשאיר אותנו לבד בחדר בלי מצלמות, אז מן הסתם יש עוד איזה מצלמה נסתרת...
ה.נ. ואני לבד עכשיו בחדר...
המשך עימות:
אני: אתה יודע טוב מאוד מה עשית.
ה.נ.: נשבע בילדים שלי עכשיו.
אני: אתה הרסת לי את החיים, שלושה חודשים אני הייתי במחלקה סגורה אחרי שהעבירו אותי מהמתבגרים.
ה.נ.: אני לא יכול לדבר איתך. [הוא כנראה חיכה לשוטר שיחזור, לא לקח בחשבון שכל העסק הזה מתוכנן...]
אני: העבירו אותי מחלקה. אני אומרת לך ניסיתי להתאבד, רציתי לקפוץ ממגדלי עזריאלי ותפסו אותי שוטרים.
ה.נ.: אם יש לך בעיה וניסית להתאבד אז זו בעיה שלך.
אני: בעיה שלי? ומי גרם לזה?
ה.נ.: חס וחלילה.
אני: מי גרם לזה?
ה.נ.: חס וחלילה
אני: אתה גרמת לזה! חודש לפני זה אחות במחלקה נפטרה ואני נשבעתי שבשבילה אני לא אמות, נשבעתי שלא אפגע בעצמי ולא שום דבר אחר.
ה.נ.: שתהיי...
אני: אתה באתה והרסת לי את הכל. את הכל אתה הרסת לי!
ה.נ.: חס וחלילה.
אני: חס וחלילה??
ה.נ.: חס וחלילה. [שימו לב, במקום להגן על עצמו ולנסות להוכיח "איך זה לא יתכן שהוא נגע בי בניגוד לרצוני", הוא ממחזר מילים...]
אני: ביקשו ממך באמצע הדרך לחזור להביא ילד ששכחת באיתנים ולא הסכמת.
ה.נ.: בשביל זה יש לי עוד הסעה. (זאת אומרת שהוא כן זוכר את היום הזה?)
אני: עוד הסעה, כן.
ה.נ.: יש לי עוד הסעה. מודיע במחשב, אני לא...
אני: כן, נכון, ואתה איחרת.
ה.נ.: חס וחלילה, אני לא מוכן לחזור עוד פעם ושישלחו אותו לכניסה לעיר...
אני: אתה זוכר מה היה באותו היום, אתה הסעת אותי...
ה.נ.: אני הסעתי אולי ילד ל*** [שכונת מגורים] אולי ילד של [שכונת מגורים נוספת]. אני לא יודע, זה נמסרה הודעה במחשב.
אני: אתה לא זוכר שהיינו לבד גם?
ה.נ.: לא.
אני: אתה לא זוכר הא?...
ה.נ.: יכולים לבדוק באיתנים.
אני: בטח שיכולים לבדוק... יכולים לבדוק שאף ילד לא היה איתנו ברכב.
ה.נ.: סליחה רגע, יכולים לבדוק ולברר מה שנוח להם. אני בצד שלי.
אני: אז מה אתה בעצם אומר, שהיו ילדים בהסעה באותו היום או לא?
ה.נ.: לא זוכר, לא זוכר. בדקנו אני והוא במחשב, אמרו לנו שיש הסעה מאיתנים ל**** [שכונת מגוריי] ויש הסעה ברבע לחמש מהמפעל בעטרות. ("עם מי בדקת? איפה רואים זאת?")
אני: אין לך בעיה לשקר למרות שלפני שניה נשבעת בילדים שלך. אין לך בעיה עם זה שיקרה להם משהו? זה מראה שאתה לא אוהב אותם. אתה לא אוהב אותם אם אתה אומר את זה. אתה נשבע בשקר.
ה.נ.: לא...
אני: ואתה יודע שאסור להשבע בשקר. אסור להשבע בשקר.
ה.נ.: באלוהים אמרתי לך, באלוהים.
אני: אתה עוד יותר... [אני קמה מהכיסא, נותנת אגרוף על השולחן ומרימה עליו את הקול... ראבק, הבנאדם משקר לי בפנים!!]
ה.נ.: בסדר, בסדר אל תרימי את הקול. את צועקת כמו מטורפת את צועקת.
אני: אני לא צועקת.. אבל אוכל אותי מבפנים שאתה משקר. אתה הרי זוכר מה היה שם, זוכר טוב מאוד.
ה.נ.: לא אני לא זוכר.
אני: אתה לא זוכר?
ה.נ.: לא היה לי כבר כלום. אני הסעתי את ירושלים, בית שמש... הסעתי את פתח תקווה. (מה זה קשור? איך זה שאתה לא שואל אותה למה היא מעלילה עליך? למה לא אומר לה שהיא זו שהורסת לו את החיים? במקום זאת מאחל לה בריאות??)
אני: לא אכפת לי את מי הסעת!
ה.נ.: (לא נשמע)
אני: אבל לי אתה הרסת את החיים!
ה.נ.: חס וחלילה.
-החוקר חוזר חזרה לחדר-
אני: אבל זה מה שעשית! חס וחלילה, לא חס וחלילה, זה מה שעשית.
ה.נ.: לא... חס וחלילה... תהיי בריאה את והמשפחה שלך.
אני: אני אהיה בריאה, בטח. אחרי מה שעשית לי.
ה.נ.: מה עשיתי לך? שתהיי בריאה והמשפחה שלך.
אני: כן בטח, לא עשית כלום.
ה.נ.: תהיי בריאה, אני לא עשיתי כלום.
אני: אני לא בריאה, אוקיי?
ה.נ.: זו בעיה שלך.
אני: זו בעיה שלי שאני לא בריאה?
ה.נ.: לא, אני אומר לך שתהיי בריאה למשפחה שלך.
אני: ולעצמי, לזה שהרסת אותי?
ה.נ.: ולעצמך. חס וחלילה אני לא הרסתי לך., אני לא הרסתי לך. אני אומר לך אני הסעתי. יבוא מישהו עכשיו יגיד לי שלפני שנה הסעתי את הבן שלו ואני אזכור אותו. אגיד לו שכן, הסעתי את הבן שלו. (אבל הרי הכחשת!!)
אני: ואת מה שאני אומרת אתה לא זוכר?
ה.נ.: אני הסעתי אותו, אבל אי אפשר לבוא ולהגיד לי אתה באת וגנבת לי את הבת.
חוקר: אתה לא גנבת אותה. היא אומרת שXנסת אותה.
ה.נ.: חס וחלילה, יש בדיקות תקחו אותי לבית חולים. תקחו אותי...
אני: חבל באמת שלא הלכתי לבית חולים עם התחתונים המסריחים האלה, היו לוקחים את זה למשטרה. חבל שהכנסתי אותם למכונת כביסה. חבל, נגעלתי ממך... הגעתי הביתה וכל הגוף שלי היה אדום מלא יודעת מה.
ה.נ.: חס וחלילה, אני לא נגעתי בך. אני בסך הכל הסעתי אותך ונסעתי... (אז זוכר את הנסיעה?)
אני: אתה זוכר שהיינו לבד או לא?
ה.נ.: למה את צועקת עלי?
אני: כי אתה מעצבן אותי!!
ה.נ.: זה לא אומר שאם את צועקת אני אפחד.
אני: (לא נשמע)
ה.נ.: אם את צועקת, לא אני לא כועס. מה זה כועס... אם את צועקת אני לא דואג ואני לא מקבל את זה. אני לא מקבל... אם את רוצה לצעוק בבקשה, אני לא צועק עלייך. את רוצה לצעוק, בקשה. אני אומר לך אני נהג חמש עשרה שנה, מ-88' אני על ההגה. [שוב מדבר בלי קשר...]
אני: נו?
ה.נ.: אני לא יודע מה קורה שמה (לא נשמע)
חוקר: למה היא באה ואומרת את זה?
ה.נ.: אני לא יודע. אני פעם נסעתי (לא נשמע) ומוריד אותה אחרונה.
חוקר: נו?
ה.נ.: אני מוריד אותה ב**** [שכונת מגוריי] (לא נשמע) (זוכר אותה היטב!!)
חוקר: בסדר, אבל היא טוענת שעשית לה דברים בכוח.
ה.נ.: אני לא נגעתי בה.
חוקר: אני אומר שאתה שכבת עליה.
ה.נ.: חס וחלילה יא עומרי, מצטער שלא עשיתי בדיקה. אני אבא של ארבעה ילדים, הגדול בין ארבע-חמש, אתה תהרוס לי את החיים. [שימו לב מה קורה לשקרנים לחוצים, איזה שטויות הם מוציאים מהפה. הרי לפני זה הוא אמר שהגדול שלו בן 6...]
חוקר: אני לא הורס לך שום דבר.
אני: אתה הרסת, אתה הרסת לעצמך!
חוקר: אתה עשית. מה, אני הייתי אתכם באותו היום? לא הייתי!
ה.נ.: אני אמרתי לך אתמול שתתקשר למשרד ויגידו לך איזה סידור עבודה היה לי באותו יום. [הוא עדיין חוזר על הטענה שהוא לא זוכר שהוא הסיע אותי לבד באותו יום, למרות שלפני זה הוא אמר שכן זוכר את אותה נסיעה...]
חוקר: בסדר...
ה.נ.: נכון או לא?
חוקר: אין קשר לסידור.
ה.נ.: אני לא יודע... עשיתי הסעה לאיתנים...
חוקר: אתה עשית את ההסעה שלה?
ה.נ.: אני עשיתי, עשיתי.
חוקר: אתה עשית.
ה.נ.: (לא נשמע)
חוקר: אתה לקחת אותה באוטו לבד?
ה.נ.: לבד אני לא זוכר, אני לא זוכר אם היא באה לבד.
חוקר: (לא נשמע)
ה.נ.: (לא נשמע)
חוקר: עישנת איתה את הסיגריה?
ה.נ.: מה זאת אומרת עישנתי סיגריה?
חוקר: שעישנתם סיגריה, את זה אתה זוכר?
ה.נ.: אני עישנתי סיגריה בזמן שאני נסעתי.
חוקר: אני לא שואל אם נוסע... אתה עצרת?
ה.נ..: לא עצרתי.
חוקר: אתה זוכר שנגעת בגוף שלה?
ה.נ.: לא נגעתי בגוף, לא דיברתי איתה, לא אמרתי לה מילה. הסעתי אותה. יש ילד ב**** [שכונה בירושלים], יש ילד ב****. [שכונה נוספת בירושלים]
חוקר: ולא לקחת אותו.
ה.נ.: יש ילד ל*** [שכונה בירושלים] שאני לא יכול להגיד לבית חולים שאני לא לוקח את הילד.
אני: אמרת לי "תעלי לאוטו מהר, אין לי ילדים לקחת. תעלי שלא יגידו לי פתאום שאני צריך לקחת ילד". [כנראה שברגע שהוא גילה שאין לו ילדים לאסוף מאיתנים לבתים, הוא החליט שהוא רוצה לXנוס אותי ]
ה.נ.: חס וחלילה. מה אני אשם ילד בהסעה שמה, זה נכנס לך בראש?
חוקר: אז מה?
ה.נ.: אני לא אשם שהילד שם באיתנים.
חוקר: אני שואל אותך שאלה, היא אומרת (לא נשמע).... מה אתה אומר על מה שהיא אמרה עד עכשיו?
ה.נ.: אני לא אומר. לא נגעתי בה.
חוקר: לא נגעת?
ה.נ.: לא נגעתי בה, לא דיברתי איתה מילה. סך הכל אני הסעתי אותה.. נכון שהסעתי אותה אבל אני לא זוכר איזה יום הסעתי אותה.
חוקר: היא משקרת?
ה.נ.: הסעתי אותה ל**** [שכונת מגוריי]. אני לא אומר שהיא משקרת. היא משקרת על עצמה. אני לא נגעתי בה.
חוקר: יש לך משהו להגיד לה לסיום?
ה.נ.: לא (לא נשמע).
חוקר: יש לך משהו להגיד לו?
*חסר דף, כי לשאלה הזו אין המשך משום מה :-/ *
______________________________________
לאחר מכן החזירו לו את האזיקים לידיים והוציאו אותו משם.
יצאתי מהחדר, התיישבתי על הריצפה בחוץ ופשוט התפרקתי... פרצתי בבכי וכל הגוף שלי רעד (בעימות התאפקתי לא לבכות).
(כל זה היה ב-2003 ואני זוכרת את זה לפרטי פרטים כאילו שזה היה אתמול).
המלווה מהמרכז סיוע רצה אלי, התיישבה על ידי ואמרה שהייתי פשוט גדולה... לטענתה שמעו את הצעקות שלי עליו עד בחוץ 
החוקר גם ניגש אלי ואמר שהייתי פשוט עשר. הוא לא האמין שיהיה לי אומץ מולו. היה בטוח שאשתתק, שלא אוציא מילה מהפה.
אמר לי גם שלפי שפת הגוף שלו הוא משקר בטוח ואין לי מה לדאוג...
אז זהו, שהיה לי ועוד איך...
חבל שבתמלול לא ציינו את זה שהוא קרץ לי עין (!!!) כשהשוטר יצא מהחדר.
לא כתבו
גם איך הוא היה נראה... אדום כולו, מזיע בטירוף, עיניו התרוצצו בחוריהן וקצף
התקבץ סביב שפתותיו - כל אלו הם תגובות אופייניות ללחץ.
כמו שכבר הבנתם את העימות לא היה לי בעיה לקרוא. הדבר העיקרי שהיה לי קשה איתו זה איך למרות
כל השקרים והשטויות שיצאו לו שם מהפה החליטו בעליון לזכותו מחמת הספק...
עד כאן L.L.B להיום... שבורה ומפורקת (עכשיו אחרי שהוצאתי את הכל על הכתב אני מרגישה כאילו אני אחרי העימות ההוא... מותשת ועייפה...)
| |
"ברגע שהלילה יורד את חוזרת 150 שנה אחורה"
"הרחוב חשוך. מעט אור מפנסי הרחוב מסתנן דרך עלי הפיקוסים הגדולים ושורשי האוויר הארוכים שלהם.
יד
ימין מאוגרפת על צרור המפתחות, חודיהם המשוננים מבצבצים בין האצבעות. יד
שמאל מהדקת את התיק לגוף. אוי, מישהו הולך מאחוריי. רגע, לעבור למדרכה
הנגדית, לעצור רגע, לתת לו להתקדם. שילך כבר, נו.
מדי כמה שניות המבט פונה אחורה, בולש בצללים שבין הגדר החיה לבניינים....לקטע המלא...
| |
18.12.2002 - 6 שנים מאז לכתך (תמונות קשות)
והחור שנפער בי מאז עדיין מדמם...
אני עדיין בוכה כשאני מדברת ומספרת עלייך ריקי שלי ♥
הכאב הזה כלכך מוחשי, כלכך חד...
אפילו יותר ממה שעשיתי לעצמי ביום חמישי האחרון...-
(יתכנו תמונות קשות. ראו הוזהרתם!!!)
סליחה ריקי שלי...
אל תחשבי שאני לא זוכרת איך היה לך קשה לראות שאני פוגעת בעצמי... לא פעם
אחזת לי את הזרוע ואמרת בקול כואב "מה זה... מה זה...? די, תפסיקי עם זה.
לא מסוגלת לראות את זה..."
ותמיד הייתי צוחקת עלייך. איך את, אחות במקצועך, לא מסוגלת לראות חתכים.
אמרת שאין לך בעיה לראות דם וחתכים- יש לך בעיה לראות את שלי.... 
לא יכולה להפסיק לחתוך כשזה מגיע אלייך... למרות שיודעת שאת הכי רוצה בעולם שאפסיק עם זה.
אבל... לא יכולה שלא
לא יכולה עם הכאב הזה יותר...
L.L.B
| |
לא שוכחת ולא סולחת -מכתב לאילה פרוקצ'יה (שופטת [שלא מגיע לה "כבוד ה..." לפני])
לא מתכוונת לסלוח לך. לעולם לא.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שרמזה שאני "לוקה בנפשי" בלי שהכירה אותי בכלל.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שרמזה שאולי אני "ממציאה/מגזימה" בלי ששמעה אותי בכלל.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שפיקפקה בעדותי, למרות הדברים הבאים שהשופטים במחוזי ציינו "...שופטי הרוב ציינו בהחלטתם כי אין באישיותה המורכבת ובמצבה הנפשי כדי לפגום באמינותה. בעוד שגרסתו של המערער נמצאה מבולבלת, בלתי עקבית, ובלתי אמינה. חיזוקים לגרסת המתלוננת נמצאו בעדויות על מצבה הנפשי לאחר האירוע הנטען..."
לא מתכוונת לסלוח לאישה שכל פעם שאני נתקלת בשמה אני מתמלאת חלחלה.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שעירערה לי מחדש את הביטחון.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שריסקה לי את האמון באנשים שניסיתי לבנות במשך שנים, כנ"ל לגביי מע' החוק.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שגרמה לי (ועודנה) לבכות שעות וימים לאחר ששמעתי את החלטתה.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שבגללה יש לי צלקת חדשה על היד.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שגורמת לי לבכות בכל פעם שאני נתקלת בפירוט פסק הדין.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שלא הסכימה לשוחח איתי חודש לאחר פסק הדין כשפגשתי בה באקראי.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שהמשיכה את הפגיעה בי (כך אני מרגישה) אחרי שכבר פגעו בי ורמסו את כבודי רבים לפניה.
לא מתכוונת לסלוח לאישה שגרמה לי להרגיש קורבן.
לא מתכוונת לסלוח לך אישה, כי עד היום אני בוכה בגללך (גם עכשיו, כשאני נזכרת במסכת הייסורים שהעברת אותי...) .
לא שוכחת, לא סולחת.
לנצח נצחים,
L.L.B
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B