לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

L.L.B


L.L.B - לא מדברת כאב. מראה אותו. וזיכרו - אין סכין חדה יותר מגעגוע!
Avatarכינוי:  L.L.B

בת: 40

תמונה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: .. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לינור אברג'יל במופע התרמה לנפגעות תקיפה מינית




http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3767282,00.html

http://www.nrg.co.il/online/7/ART1/934/500.html

http://celebs.walla.co.il/?w=/3607/1544231/1,3

http://mizbala.com/?tag=%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA


 הייתי בערב הזה עם עוד שלוש חברות (אחת הגיעה מאוחר יותר..).


כמו שאתם יכולים לראות במודעה הערב היה אמור להתחיל ב-20:00. הגענו חצי שעה קודם לכן וגילינו שאנחנו הראשונות...
בקטנה.

תפסנו לנו אחלה מקומות ודיסקסנו לנו... לינור אברג'יל הצטרפה לשיחה.

לא ממש זוכרת איך, אבל השיחה איכשהו התגלגלה לכל הנושא של התמודדות עם הפגיעה המינית.
לינור התחילה ואמרה שאפשר לצאת מזה והכל עניין של בחירה... הבטתי בה וניסיתי להבין על מה היא מדברת. לאירדתי לסוף דעתה למען האמת... :-/



נתתי לה לדבר עוד דקה-שתיים עד שלא יכולתי יותר וניסיתי להסביר לה שזה לא כלכך פשוט ולא עניין של בחירה.
היא אמרה שאנחנו צריכות להגיד תודה על מה שיש לנו... כי יש אנשים בלי ידיים ובלי רגליים, כי אימא של חברה שלה היא על כיסא גלגלים ("היא צמח. אפילו לבלוע את הרוק היא לא יכולה").

אמרתי לה שאני לא אוהבת שעושים את זה... לא משווים בין כאב לכאב. זה שיש אנשים בחיים שסובלים יותר/פחות ממני לא מנחם אותי בשיט.


אמרתי לה "מה עם נשים שמנסות להתאבד ומגיעות לאשפוזים פסיכיאטרים?"

"הכל עניין של בחירה", היא ענתה לי. "את בוחרת אם להיות בדיכאון או לא..."


וציינה גם ש"דודה שלי איבדה את הבן שלה, אז מה, היא לא תצא מהבית? היא תסתגר בתוך עצמה?"


אמרתי לה שלא, אבל גם אמרתי לה שהחיים של דודה שלה (כמו החיים שלנו...) הם לא בדיוק חיים. זה יותר כמו לשרוד...

"כולנו שורדים בעולם הזה"... היא ענתה.

_______________________

לינור לא ממש נתנה לנו לדבר... שמחנו שהיא פתחה את הנושא הזה איתנו, אבל נראה היה שיותר חשוב לה לספר לנו את כל מה שהיא למדה מאז הXונס שהיא עברה מאשר לשמוע מה יש לאחרות לומר בנושא.

וחבל... כי כל מקרה הוא לגופו. זה שהיא יצאה מזה והמשיכה הלאה בחיים ("הייתי בטיפול שנה וחצי!!", היא אמרה בהתלהבות יתרה...) לא אומר שכולן יכולות לעשות זאת.

לינור קיבלה תמיכה מכל העולם!!!! לה השופטים האמינו ולרגע לא חשבו שאולי היא מדמיינת, חולת נפש, מעלילה...
שלמה נור, חלאת האדם שפגע בה קיבל 16 שנות מאסר. אני רוצה לראות אם הוא היה פוגע במישהי אחרת (לא סלב) הוא היה מקבל את אותו העונש...

לתת לכם רשימת עונשים שמקבלים Xנסים בארץ או שאתם כבר יודעים...?




שלא תבינו לא נכון, לינור עברה בגיל 18 (חודשיים לפני תחרות מיס עולם) Xונס קשה... אבל שוב - לינור קיבלה את התמיכה, האהבה חיבוקים של כל העולם. אזרחיות מן השורה לא מקבלות את זה... אזרחיות מן השורה מקבלות נעיצות מבטים משונות, הפניות גב, התלחששויות מאחורי הגב ("היא רצתה את זה...", "שרמוטה", "תראו איך היא מתלבשת...", "משקרת/ממציאה/חולת נפש...")





המשך הערב היה צולע בעיניי. כל החיוכים המזוייפים של כל הסלבס (גיא זוארץ, פנינה רוזנבלום, רמי קליינשטיין, מיה דגן, ריקי גל, נועם תור, דנה אינטרנשיונל, מירי מסיקה, ליאון שניידרובסקי, גל אוחובסקי, עידן חביב, אסף אמדורסקי, דני דויטש, דנה ברגר, שלום אסייג, ישראל בראון, מירי אלוני וכמובן ההיי-לייט - כל כוכבי הישרדות לדורותיהם [סלחו לי על הקלישאתיות- אבל נפגעי/ות התקיפה המינית הם השורדים האמיתיים!!! מה אתם יודעים על לשרוד למען ה'???] והרשימה עוד ארוכה...) היו פשוט דוחים...

לא ציפיתי שכולם ישבו שם ויבכו, אבל כן ציפיתי שידברו על זה. שיסבירו על ההשלכות של תקיפות מיניות, שידברו על הסבל והכאב... על הנידוי של החברה, על העונשים המגוכחים שניתנים בבתי המשפט בארץ!!!

יכלו לדבר על זה חצי שעה ואז שישירו כולם. מה הבעיה?

מה, אתם באמת באים להגיד לי שכל המפורסמים שהיו שם לא יודעים מה זה Xונס? בטח שהם יודעים!!

הם לא יודעים מה זה עושה בדיוק לקורבן, איך החיים שלהם נראים אחרי התקיפה.. על הקושי היומיומי במציאת עבודה, בקשרים זוגיים/חברתיים, בחרדות, פלאשבקים, הפרעות אכילה/פגיעה עצמית, ניסיונות אובדניים ועוד ועוד ועוד...

לינור/סלבס יקרים, תעיפה מבט בקישור הזה ותפנו כמה דקות מזמנכם לקריאת המאמר... - http://info.1202.org.il/pages/157.aspx






לינור - את אולי יצאת מזה. אז אנחנו נשמח אם תדברי בשם עצמך על ההליך שלך ולא תבואי בהצהרות מפוצצות שאומרות "הכל בידיים שלכן... זו בחירה שלכן... אתן בוחרות/מחליטות מה יהיה בעתיד...".

קל להגיד...



החיים שלנו לינור, לא דומים לשלך.
ההליך שעברת והתמיכה שקיבלת מהמשפחה, חברים, בית משפט העולם כולו- לא דומים למה שאנחנו קיבלנו.


עם המון הערכה,


L.L.B


נכתב על ידי L.L.B , 26/8/2009 21:17   בקטגוריות אונס, בית המשפט., עימות  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של L.L.B ב-9/10/2009 16:30
 



ככה נראה עימות עם פושע מין


היי אנשים.

לפני כחודשיים יצרתי קשר עם הפרקליטה האחרונה שיצגה אותי בבית המשפט. אמרתי לה שאני מעוניינת לקבל את כל הפרוטוקולים מהמחוזי...

הגעתי לפרקליטות המדינה וצילמתי את כללל התיק מבית המשפט. הוא מוחבא בחדרי ועדיין לא עברתי עליו. לא מסוגלת...

קיבלתי גם את העימות המתומלל שערכה בנינו המשטרה לפני כ-6 שנים.

הנה הוא לפניכם (הבהרה- כל מה שיהיה כתוב בתוך הסוגריים המרובעים [ ] זה פירושים שלי, כל מה שהדגשתי- הודגש בתמלול המקורי עם מרקר [כנראה דגשים של אחת הפרקליטות שלי בעקבות סתירות שמצאו בדברים שאמר וגם חיזוקים שנאמרו ע"י בנוגע לטענתי שה.נ. ניסה לXנוס אותי] וכל מה שכתוב בכתב נטוי אלו דברים שאחת הפרקליטות כתבה בתמליל בכתב יד)


ורק לשם המחשה - אותו אדם שניסה לXנוס אותי (ה.נ.) מזכיר במראה את עזאם עזאם-






*זהירות, יתכן טריגר*

פ"א (פרטי אישום)- 57046/03

יחידה: ציון

עימות L.L.B + ה.נ., חשוד בXינוס 7.1.2003


חוקר: מה המצב?

ה.נ.: בסדר

חוקר: אתה רוצה לשתות משהו?

ה.נ.: כן למה לא.

חוקר: מה?

ה.נ.: (לא נשמע)

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: מה אני אגיד לך...

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: אני אמרתי לך מה אצלי (לא נשמע).

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: בסדר, שיהיה פה מישהו בחדר.

חוקר: אה?

ה.נ.: שיהיה פה מישהו.


_________________________________

מכניסים אותי לחדר משרדי פשוט עם שולחן, מחשב קלסרים וניירת. לפני זה ירון כהן החוקר מסביר לי שיש בחדר מצלמה ומכשיר הקלטה. הוא לא מבקש, אלא דורש ממני להטיח הכל בפרצופו כולל להכנס לפרטי האירוע עצמו, ואם אפשר שאפרט באוזניו למה הוא גרם (דהיינו מצבי הנפשי, ניסיון ההתאבדות, האשפוז במח' הסגורה...).
הוא אומר שאם לא אעשה זאת אז העימות לא יהיה שווה כלום. סיפר לי על נשים שהגיעו לעימות נחושות וברגע שראו את הפוגע הן השתתקו ובקושי הבינו מה שהן אמרו. הוא התחנן שלא אהיה כזו... :-/ אמר אפילו שלא אתבייש לצעוק עליו אם צריך....


- אני מתיישבת בכיסא הפנימי שמאחורי המחשב, דקה אחרכך מכניסים את ה.נ. עם אזיקים בידיים וברגליים ובליווי שוטר. השוטר מושיב אותו בכיסא שמולי ופותח לו את האזיקים בידיים.

השוטר נעמד ליד הקיר בנינו ומתחיל לשאול-

חוקר: אתה מכיר את הבחורה הזאת?

ה.נ.: (לא נשמע)

חוקר: אתה מכיר אותה?

ה.נ.: (לא נשמע) [כנראה אמר "לקחתי אותה ברכב" או משהו דומה]

חוקר: מתי?

ה.נ.: הסעתי אותה לפני שישה חושדים, שבעה חודשים.

חוקר: הסעת אותה?

ה.נ.: הסעתי אותה פעם, פעמיים, שלוש. לא יודע.

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: אבא שלה אמר לי.

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: בקשה.

חוקר: (לא נשמע) שארם א-שייח.

ה.נ.: (לא נשמע)

חוקר: עזוב מה אמרו לי.

ה.נ.: אני הסעתי אותה, אני הסעתי אותה לירושלים.

חוקר (פונה אלי): את מכירה אותו?

אני: כן.

ה.נ.: אני לירושלים הסעתי אותה.

חוקר: מאיפה את מכירה אותו?

אני: מאיתנים

חוקר: מה מאיתנים, מה היה באיתנים?

אני: (לא נשמע)

חוקר: (לא נשמע) [עד כמה שזכור לי פה הוא ביקש ממני להוריד את היד מהפה כי "הוא לא יכול לשמוע אותי טוב"]

אני: הוא היה הנהג של ההסעות.

חוקר: כן.

אני: כי כל יום היה הסעות של הילדים ואני הייתי מצטרפת אליהם.

חוקר: כן.

אני: זהו.

חוקר: ומה קרה?

אני: באותו היום...

חוקר: מה?

אני: לא היה ילדים בהסעה.

חוקר: כן.

אני: הוא היה צריך ללכת לחניה שאני לא מכירה ב**** [שכונה סמוכה לאיזור מגוריי] ושם הוא סיפר לי עוד... זה המשיך ו... התחיל לנשק אותי... ו...

חוקר: ומה עוד?

אני: זה היה בטרנזיט מאחורה, היו חלונות כהים וזה היה בין הכיסאות. לא היה לי בדיוק לאן לזוז.

חוקר: מה היה בין הכיסאות?

אני: היה... כאילו... ישבתי ליד החלון והוא ישב לידי.

חוקר: כן.

אני: פתאום הוא התחיל לנשק אותי

חוקר: איפה הנשיקות (לא נשמע).

אני: בפה.

חוקר: (לא נשמע)

אני: ליד האוזן, צוואר, בפה. ואז הוא הרים לי את החולצה ונגע לי בחזה. הורדתי את החולצה למטה והוא הרים אותה שוב.

חוקר: כן.

אני: ואז הוא הוריד לי את המכנסיים.

חוקר: בכוח?

אני: לא. התנגדתי אבל זה לא היה בכוח. הוא לא הפעיל עלי אלימות.

חוקר: את התנגדת? במה זה התבטא?

אני: אמרתי לו, כשהוא רכן מעלי, אמרתי לו "לא רוצה, תפסיק". הוא ירד מעלי, ישב שניה בצד ואז חזר, כאילו לא אמרתי כלום.

חוקר: כן.

אני: ואז אני לא זוכרת... הוא שאל אותי אם אני בתולה ואמרתי שכן. לא יודעת למה הוא שאל את זה... אחרכך... הוא לקח טישו וניקה אותי...

חוקר: מה זה ניקה אותך? מה היה? ניקה אותך ממה?

אני: מהZרע שלו

חוקר: והוא החדיר?

אני: לא

חוקר: אז איפה היה עלייך Zרע?

אני: על הבטן, מתחת לחולצה. ואז הוא אמר "אני מאחר.. אני מאחר", משהו כזה והסיע אותי בחזרה לבית. הוא ביקש שלא אספר לאף אחד, הבטחתי שלא אספר ובאמת התכוונתי לזה. למחרת חזרתי לאיתנים עם אותה הסעה ואותו נהג.

חוקר: איתו?

אני: כן. אז היו ילדים בהסעה וגם המלווה הייתה. לא דיברנו. הגעתי לאיתנים, לא סיפרתי לאף אחד ו... הייתי במתח, כאילו...

חוקר: מה אתה אומר ה.נ.?

ה.נ.: אני אומר שאני הסעתי אותה.

חוקר: נו? אבל הנה, היא אומרת לך בפנים שעשית לה כך וכך.

ה.נ.: אני לא עשיתי לה כלום.

חוקר: כלום?

ה.נ.: כלום.

חוקר: מה היא משקרת?

ה.נ.: אני אומר לך שיש מישהו מסביר לה בדרך... אני יצאתי, העבודה שלי בבית שמש, אם יש מישהו מהנהגים... [שימו לב, מדבר בלי קשר...]

חוקר: אבל מה שהיא אומרת זה שקר?

ה.נ.: אני אומר לך שקר. אין עלי מילה אחת, אין עלי מילה אחת. אני ה.נ. אם תבדוק אותי.

חוקר: למה היא לא באה להגיד את הדברים האלה על הנהג השני?

ה.נ.: לא יודע, לא יודע.

חוקר: רבתם?

ה.נ.: מה?

חוקר: אתה והיא רבתם?

ה.נ.: לא יודע.

חוקר: אני שואל, רבתם פעם?

ה.נ.: לא. אני לא נהג קבוע שמה, אני נהג קבוע בבית שמש.

חוקר: אז למה היא לא באה לנהג אחר?

ה.נ.: לא יודע.

חוקר: מה?

ה.נ.: לא יודע, לא יודע. אני יצאתי משמה, (לא נשמע) כאלה מסתכסכים שאני לקחתי מהם את העבודה.(* עם מי הסתכסך? מי עוד עבד בחברה? לדברי הבוס רק הוא וה.נ.)

חוקר: נו אז מה, ויש לה קשר לנהגים שהסתכסכת איתם?

ה.נ.: לא, לא יודע. לא, לא, אני משקר (לא נשמע).

חוקר: נו בסדר,אז מה זה קשור לזה שהיא טוענת שעשית לה?

ה.נ.: אני לא עשיתי לה כלום, אני לא עשיתי לה כלום. אני לא נגעתי בה. אתה יכול לבדוק אותי. אני אבא של ארבעה ילדים, הגדול בן שש. [ומה זה קשור בדיוק??]

אני (* פונה אליו ומזכירה לו): (לא נשמע) ...דיברת על הילדים שלך ועל המשפחה שלך, קיוותי שזה אולי יעשה איזה משהו, אתה זוכר? סיפרת לי על אשתך, על הילדים.. אמרת לי את השמות שלהם והגילאים. דיברנו על זה, אתה זוכר?

ה.נ.: לא יודע לפני שישה חודשים מה דיברנו.

אני: (לא נשמע)

ה.נ.: אם זה מה שדיברנו בזמן הנסיעה מאיתנים לבית שלך (לא נשמע) זה לא אומר שנגעתי בך. תחשבי טוב, את מפילה אותי בתיק (לא נשמע).

אני: אתה אומר את זה כי...

ה.נ.: את מפילה אותי בתיק.

אני: כי אתה יודע שאני לא יכולה להוכיח את מה שקרה, החלונות היו כהים ואף אחד לא ראה.

ה.נ.: לא, לא, לא.

אני: אבל אני זוכרת שכן ראו את זה. אמרתי לך "ה', תפסיק. אנשים רואים". רציתי שתפסיק ואתה אמרת לי לא לדאוג, שאף אחד לא רואה.

ה.נ.: יש לך תמונה? אני לא נגעתי בך. בילדים שלי, בילדים...

אני: אל תישבע בהם, מסכנים.

ה.נ.: שהילדים שלי כולם במיטה אחת מתים אם אני נגעתי בך. אני ארבע עשרה שנה הסעתי לא רק ילד אחד... אמרתי לך אתמול [פונה לחוקר] אתה מוכן לתת לי איזה מישהו, אני מוכן להוציא לך כמעט חמישים-שישים. יש איזה שישים משפחות שהסעתי להם את הילדים. חמישים-שישים משפחות.

אני: אז להם לא עשית כלום. אני הייתי המסכנה שנפלתי בפח.

ה.נ.: חס וחלילה. קודם כל מי שעולה איתי זה באחריותי עד שאני מביא אותו הביתה.

אני: נכון.

חוקר: נו?

אני: בגללך אושפזתי לשלושה חודשים במחלקה הסגורה! בגללך ניסיתי להתאבד, אתה יודע את זה? חודש לפני מה שקרה נשבעתי שאני לא רוצה יותר למות. [בעקבות המוות של ריקי ז"ל]

ה.נ.: את יכולה להגיד מה שנוח לך.

חוקר: היא משקרת?

ה.נ.: תאמין לי אני לא נגעתי בה, יא חביבי.

חוקר: אני שואל שוב- היא משקרת?

ה.נ.: אני לא יודע, משקרת.... משקרת על עצמה, אבל אני לא משקר.

אני: משעמם לי בחיים עם כל הצרות שיש לי, משעמם לי לשקר לבנאדם?

ה.נ.: בחייאת, אמרתי לך בילדים שלי. אני ארבע-עשרה שנה לא היה לי דבר כזה. אני הסעתי חצי מירושלים.

חוקר: אז למה היא כל הזמן אומרת...?

ה.נ.: לא יודע למה.

חוקר: למה היא לא באה ואמרה על מישהו אחר?

ה.נ.: אני לא יודע, לא יודע מה יש לה.

חוקר: מה הקשר לנהגים?

ה.נ.: (לא נשמע)

אני: באמת?

ה.נ.: (לא נשמע)

_______________________________

בקטע הזה של העימות נכנס שוטר אחר לחדר וצועק על החוקר; "למה לקחת לי את המצלמה? בדיוק שאנחנו צריכים אותה?. תביא אותה אבל עכשיו".
החוקר מוציא את מצלמת הוידאו מהחדר ויוצא איתה לבחוץ.
ברור לי שזה מתוכנן... אני גם יוצאת מנקודת הנחה שהם לא יעיזו להשאיר אותנו לבד בחדר בלי מצלמות, אז מן הסתם יש עוד איזה מצלמה נסתרת...


ה.נ. ואני לבד עכשיו בחדר...

המשך עימות:

אני: אתה יודע טוב מאוד מה עשית.

ה.נ.: נשבע בילדים שלי עכשיו.

אני: אתה הרסת לי את החיים, שלושה חודשים אני הייתי במחלקה סגורה אחרי שהעבירו אותי מהמתבגרים.

ה.נ.: אני לא יכול לדבר איתך. [הוא כנראה חיכה לשוטר שיחזור, לא לקח בחשבון שכל העסק הזה מתוכנן...]

אני: העבירו אותי מחלקה. אני אומרת לך ניסיתי להתאבד, רציתי לקפוץ ממגדלי עזריאלי ותפסו אותי שוטרים.

ה.נ.: אם יש לך בעיה וניסית להתאבד אז זו בעיה שלך.

אני: בעיה שלי? ומי גרם לזה?

ה.נ.: חס וחלילה.

אני: מי גרם לזה?

ה.נ.: חס וחלילה

אני: אתה גרמת לזה! חודש לפני זה אחות במחלקה נפטרה ואני נשבעתי שבשבילה אני לא אמות, נשבעתי שלא אפגע בעצמי ולא שום דבר אחר.

ה.נ.: שתהיי...

אני: אתה באתה והרסת לי את הכל. את הכל אתה הרסת לי!

ה.נ.: חס וחלילה.

אני: חס וחלילה??

ה.נ.: חס וחלילה. [שימו לב, במקום להגן על עצמו ולנסות להוכיח "איך זה לא יתכן שהוא נגע בי בניגוד לרצוני", הוא ממחזר מילים...]

אני: ביקשו ממך באמצע הדרך לחזור להביא ילד ששכחת באיתנים ולא הסכמת.

ה.נ.: בשביל זה יש לי עוד הסעה. (זאת אומרת שהוא כן זוכר את היום הזה?)

אני: עוד הסעה, כן.

ה.נ.: יש לי עוד הסעה. מודיע במחשב, אני לא...

אני: כן, נכון, ואתה איחרת.

ה.נ.: חס וחלילה, אני לא מוכן לחזור עוד פעם ושישלחו אותו לכניסה לעיר...

אני: אתה זוכר מה היה באותו היום, אתה הסעת אותי...

ה.נ.: אני הסעתי אולי ילד ל*** [שכונת מגורים] אולי ילד של [שכונת מגורים נוספת]. אני לא יודע, זה נמסרה הודעה במחשב.

אני: אתה לא זוכר שהיינו לבד גם?

ה.נ.: לא.

אני: אתה לא זוכר הא?...

ה.נ.: יכולים לבדוק באיתנים.

אני: בטח שיכולים לבדוק... יכולים לבדוק שאף ילד לא היה איתנו ברכב.

ה.נ.: סליחה רגע, יכולים לבדוק ולברר מה שנוח להם. אני בצד שלי.

אני: אז מה אתה בעצם אומר, שהיו ילדים בהסעה באותו היום או לא?

ה.נ.: לא זוכר, לא זוכר. בדקנו אני והוא במחשב, אמרו לנו שיש הסעה מאיתנים ל**** [שכונת מגוריי] ויש הסעה ברבע לחמש מהמפעל בעטרות. ("עם מי בדקת? איפה רואים זאת?")

אני: אין לך בעיה לשקר למרות שלפני שניה נשבעת בילדים שלך. אין לך בעיה עם זה שיקרה להם משהו? זה מראה שאתה לא אוהב אותם. אתה לא אוהב אותם אם אתה אומר את זה. אתה נשבע בשקר.

ה.נ.: לא...

אני: ואתה יודע שאסור להשבע בשקר. אסור להשבע בשקר.

ה.נ.: באלוהים אמרתי לך, באלוהים.

אני: אתה עוד יותר... [אני קמה מהכיסא, נותנת אגרוף על השולחן ומרימה עליו את הקול... ראבק, הבנאדם משקר לי בפנים!!]

ה.נ.: בסדר, בסדר אל תרימי את הקול. את צועקת כמו מטורפת את צועקת.

אני: אני לא צועקת.. אבל אוכל אותי מבפנים שאתה משקר. אתה הרי זוכר מה היה שם, זוכר טוב מאוד.

ה.נ.: לא אני לא זוכר.

אני: אתה לא זוכר?

ה.נ.: לא היה לי כבר כלום. אני הסעתי את ירושלים, בית שמש... הסעתי את פתח תקווה. (מה זה קשור? איך זה שאתה לא שואל אותה למה היא מעלילה עליך? למה לא אומר לה שהיא זו שהורסת לו את החיים? במקום זאת מאחל לה בריאות??)

אני: לא אכפת לי את מי הסעת!

ה.נ.: (לא נשמע)

אני: אבל לי אתה הרסת את החיים!

ה.נ.: חס וחלילה.

-החוקר חוזר חזרה לחדר-

אני: אבל זה מה שעשית! חס וחלילה, לא חס וחלילה, זה מה שעשית.

ה.נ.: לא... חס וחלילה... תהיי בריאה את והמשפחה שלך.

אני: אני אהיה בריאה, בטח. אחרי מה שעשית לי.

ה.נ.: מה עשיתי לך? שתהיי בריאה והמשפחה שלך.

אני: כן בטח, לא עשית כלום.

ה.נ.: תהיי בריאה, אני לא עשיתי כלום.

אני: אני לא בריאה, אוקיי?

ה.נ.: זו בעיה שלך.

אני: זו בעיה שלי שאני לא בריאה?

ה.נ.: לא, אני אומר לך שתהיי בריאה למשפחה שלך.

אני: ולעצמי, לזה שהרסת אותי?

ה.נ.: ולעצמך. חס וחלילה אני לא הרסתי לך., אני לא הרסתי לך. אני אומר לך אני הסעתי. יבוא מישהו עכשיו יגיד לי שלפני שנה הסעתי את הבן שלו ואני אזכור אותו. אגיד לו שכן, הסעתי את הבן שלו. (אבל הרי הכחשת!!)

אני: ואת מה שאני אומרת אתה לא זוכר?

ה.נ.: אני הסעתי אותו, אבל אי אפשר לבוא ולהגיד לי אתה באת וגנבת לי את הבת.

חוקר: אתה לא גנבת אותה. היא אומרת שXנסת אותה.

ה.נ.: חס וחלילה, יש בדיקות תקחו אותי לבית חולים. תקחו אותי...

אני: חבל באמת שלא הלכתי לבית חולים עם התחתונים המסריחים האלה, היו לוקחים את זה למשטרה. חבל שהכנסתי אותם למכונת כביסה. חבל, נגעלתי ממך... הגעתי הביתה וכל הגוף שלי היה אדום מלא יודעת מה.

ה.נ.: חס וחלילה, אני לא נגעתי בך. אני בסך הכל הסעתי אותך ונסעתי... (אז זוכר את הנסיעה?)

אני: אתה זוכר שהיינו לבד או לא?

ה.נ.: למה את צועקת עלי?

אני: כי אתה מעצבן אותי!!

ה.נ.: זה לא אומר שאם את צועקת אני אפחד.

אני: (לא נשמע)

ה.נ.: אם את צועקת, לא אני לא כועס. מה זה כועס... אם את צועקת אני לא דואג ואני לא מקבל את זה. אני לא מקבל... אם את רוצה לצעוק בבקשה, אני לא צועק עלייך. את רוצה לצעוק, בקשה. אני אומר לך אני נהג חמש עשרה שנה, מ-88' אני על ההגה. [שוב מדבר בלי קשר...]

אני: נו?

ה.נ.: אני לא יודע מה קורה שמה (לא נשמע)

חוקר: למה היא באה ואומרת את זה?

ה.נ.: אני לא יודע. אני פעם נסעתי (לא נשמע) ומוריד אותה אחרונה.

חוקר: נו?

ה.נ.: אני מוריד אותה ב**** [שכונת מגוריי] (לא נשמע) (זוכר אותה היטב!!)

חוקר: בסדר, אבל היא טוענת שעשית לה דברים בכוח.

ה.נ.: אני לא נגעתי בה.

חוקר: אני אומר שאתה שכבת עליה.

ה.נ.: חס וחלילה יא עומרי, מצטער שלא עשיתי בדיקה. אני אבא של ארבעה ילדים, הגדול בין ארבע-חמש, אתה תהרוס לי את החיים. [שימו לב מה קורה לשקרנים לחוצים, איזה שטויות הם מוציאים מהפה. הרי לפני זה הוא אמר שהגדול שלו בן 6...]

חוקר: אני לא הורס לך שום דבר.

אני: אתה הרסת, אתה הרסת לעצמך!

חוקר: אתה עשית. מה, אני הייתי אתכם באותו היום? לא הייתי!

ה.נ.: אני אמרתי לך אתמול שתתקשר למשרד ויגידו לך איזה סידור עבודה היה לי באותו יום. [הוא עדיין חוזר על הטענה שהוא לא זוכר שהוא הסיע אותי לבד באותו יום, למרות שלפני זה הוא אמר שכן זוכר את אותה נסיעה...]

חוקר: בסדר...

ה.נ.: נכון או לא?

חוקר: אין קשר לסידור.

ה.נ.: אני לא יודע... עשיתי הסעה לאיתנים...

חוקר: אתה עשית את ההסעה שלה?

ה.נ.: אני עשיתי, עשיתי.

חוקר: אתה עשית.

ה.נ.: (לא נשמע)

חוקר: אתה לקחת אותה באוטו לבד?

ה.נ.: לבד אני לא זוכר, אני לא זוכר אם היא באה לבד.

חוקר: (לא נשמע)

ה.נ.: (לא נשמע)

חוקר: עישנת איתה את הסיגריה?

ה.נ.: מה זאת אומרת עישנתי סיגריה?

חוקר: שעישנתם סיגריה, את זה אתה זוכר?

ה.נ.: אני עישנתי סיגריה בזמן שאני נסעתי.

חוקר: אני לא שואל אם נוסע... אתה עצרת?

ה.נ..: לא עצרתי.

חוקר: אתה זוכר שנגעת בגוף שלה?

ה.נ.: לא נגעתי בגוף, לא דיברתי איתה, לא אמרתי לה מילה. הסעתי אותה. יש ילד ב**** [שכונה בירושלים], יש ילד ב****. [שכונה נוספת בירושלים]

חוקר: ולא לקחת אותו.

ה.נ.: יש ילד ל*** [שכונה בירושלים] שאני לא יכול להגיד לבית חולים שאני לא לוקח את הילד.

אני: אמרת לי "תעלי לאוטו מהר, אין לי ילדים לקחת. תעלי שלא יגידו לי פתאום שאני צריך לקחת ילד". [כנראה שברגע שהוא גילה שאין לו ילדים לאסוף מאיתנים לבתים, הוא החליט שהוא רוצה לXנוס אותי ]

ה.נ.: חס וחלילה. מה אני אשם ילד בהסעה שמה, זה נכנס לך בראש?

חוקר: אז מה?

ה.נ.: אני לא אשם שהילד שם באיתנים.

חוקר: אני שואל אותך שאלה, היא אומרת (לא נשמע).... מה אתה אומר על מה שהיא אמרה עד עכשיו?

ה.נ.: אני לא אומר. לא נגעתי בה.

חוקר: לא נגעת?

ה.נ.: לא נגעתי בה, לא דיברתי איתה מילה. סך הכל אני הסעתי אותה.. נכון שהסעתי אותה אבל אני לא זוכר איזה יום הסעתי אותה.

חוקר: היא משקרת?

ה.נ.: הסעתי אותה ל**** [שכונת מגוריי]. אני לא אומר שהיא משקרת. היא משקרת על עצמה. אני לא נגעתי בה.

חוקר: יש לך משהו להגיד לה לסיום?

ה.נ.: לא (לא נשמע).

חוקר: יש לך משהו להגיד לו?

*חסר דף, כי לשאלה הזו אין המשך משום מה :-/ *


______________________________________


לאחר מכן החזירו לו את האזיקים לידיים והוציאו אותו משם.

יצאתי מהחדר, התיישבתי על הריצפה בחוץ ופשוט התפרקתי... פרצתי בבכי וכל הגוף שלי רעד (בעימות התאפקתי לא לבכות).
(כל זה היה ב-2003 ואני זוכרת את זה לפרטי פרטים כאילו שזה היה אתמול).


המלווה מהמרכז סיוע רצה אלי, התיישבה על ידי ואמרה שהייתי פשוט גדולה... לטענתה שמעו את הצעקות שלי עליו עד בחוץ


החוקר גם ניגש אלי ואמר שהייתי פשוט עשר. הוא לא האמין שיהיה לי אומץ מולו. היה בטוח שאשתתק, שלא אוציא מילה מהפה.

אמר לי גם שלפי שפת הגוף שלו הוא משקר בטוח ואין לי מה לדאוג...




אז זהו, שהיה לי ועוד איך...





חבל שבתמלול לא ציינו את זה שהוא קרץ לי עין (!!!) כשהשוטר יצא מהחדר.
 לא כתבו גם איך הוא היה נראה... אדום כולו, מזיע בטירוף, עיניו התרוצצו בחוריהן וקצף התקבץ סביב שפתותיו - כל אלו הם תגובות אופייניות ללחץ.


כמו שכבר הבנתם את העימות לא היה לי בעיה לקרוא. הדבר העיקרי שהיה לי קשה איתו זה איך למרות כל השקרים והשטויות שיצאו לו שם מהפה החליטו בעליון לזכותו מחמת הספק...




עד כאן L.L.B להיום... שבורה ומפורקת (עכשיו אחרי שהוצאתי את הכל על הכתב אני מרגישה כאילו אני אחרי העימות ההוא... מותשת ועייפה...)







נכתב על ידי L.L.B , 7/7/2009 01:24   בקטגוריות אובדנות, אונס, בית המשפט., התאבדות, סוטים, עבר, עונש, עימות, פסימי  
33 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שר!טה ומ!זרה ב-8/10/2009 20:28
 



חנן גולדבלט - אז איך בעצם הכל התפוצץ



קראתי לא מזמן לראשונה את העדויות בהכרעת הדין של הנשים שנפגעו ע"י חנן.



אני קוראת את העדות הקשה של ש.ש, אותה חברה שסיפרה לי בזמנו מה חנן ניסה לעשות לה בזמן לימודי המשחק שלה...


אותה חברה שהייתה שותפה לעשיית הסרט עלי במסגרת פרוייקט הגמר שלה בבי"ס... (נאלצתי לערוך שינויים קלים בהודעה ההיא, מפני שרשמתי אז את שמה)





מתוך עדותה של ש.ש. -

"ההחלטה להתלונן

3.; ש.ש סיפרה כי בהיותה בכיתה י"ב, כאשר הכינה סרט במסגרת מגמת קולנוע, הכירה בחורה שעברה אונס והיא, ש.ש, סיפרה לבחורה על האירוע עם הנאשם. הבחורה ניסתה לשכנע אותה לפנות למשטרה, אך היא החליטה שלא להתלונן, כי היא חששה שלא יאמינו לה. היא הסבירה כי סרבה לחשוף את זהותה של הבחורה בטענה שאותה בחורה "סבלה די ועברה מספיק".

לדבריה, יום אחד, סיפרה לה אותה בחורה כי גילתה באינטרנט הודעה הקשורה במעשים דומים שעשה הנאשם, ואמרה לה שהיא יצרה קשר עם כותב ההודעה – ע', בעלה של מ.ב.ש בעקבות זאת שלחה לו ביום 8.7.05 ש.ש הודעה במייל .....""



הסבר - כמו שקראתם בלינק למעלה, חברה טובה שלי מאיתנים, נ"ש עשתה עלי סרט דוקומנטרי בן 15 דקות במסגרת מגמת קולנוע.


נשארתי בקשר טוב לאחר סיום הפרוייקט עם ש.ש הצלמת ור.ב הבמאי. באחת משיחתנו היא זרקה שאלה לאויר "את יודעת שגם אני עברתי הטרדה מינית נכון?". עניתי לה שאינני יודעת על מה היא מדברת ושהיא מעולם לא סיפרה לי דבר כזה.


היא סיפרה לי את כל מה שקרה לה עם חנן בזמן לימודי המשחק שלה... הייתי בשוק. כל מה שחשבתי על אותו אדם נמחק פתאום כלא היה.

אני זוכרת שהיאגם אמרה שבאחד הפעמים היא נסעה לאיזו הצגה בתיאתרון או משהו, ושם היא ראתה איזו דמות מפורסמת (שאת שמה אני לא אכתוב מפני שלא ראיתי שדיברו על זה בעדויות) והיא ניגשה ודיברה עם אותו מפורסם... כשהוא הבין מש.ש. שהיא לומדת משחק אצל חנן גולדבלט הוא שאל אותה בחצי צחוק חצי רצינות - "תגידי הוא עדיין מתעסק עם קטינות?"


בו ברגע שהיא סיפרה לי את זה היה לי ברור שהיא לא היחידה שנפגעה...


שאלתי אותה אם היא יודעת על נשים נוספות שנפגעו, היא ענתה שלא נראה לה... אמרה שהיא חושבת שהיא היחידה.


כבר באותו לילה כשהגעתי לביתי (את השיחה ניהלתי איתה כשהייתי בבייביסיטר) הרצתי חיפוש בגוגל תחת השם חנן גולדבלט. לא מצאתי שומדבר שיעיד שמשהו לא תקין מתרחש בלימודי המשחק שלו...

(תנסו היום להריץ חיפוש תחת שמו ותראו לכמה תוצאות תגיעו) . אבל לא ויתרתי, תחושות הבטן שלי אמרו שמשהו מסריח קורה פה...

ואז הגעתי לפורום נטוש ונידח וראיתי שמישהו פירסם שם הודעה בסגנון "יש שמועה שאומרת שחנן נחקר בקשר לתקיפה מינית שהוא ביצע בלה בלה בלה..." הגבתי לאותו אדם וכתבתי בקצרה על מה שש.ש. סיפרה לי.

לאחר כמה ימים מישהו הגיב לי וביקש ממני את כתובת המייל שלי. הוא סיפר לי שגם אשתו נפגעה ע"י חנן...





דיברתי עם ש.ש. (שבכלל לא ידעה שאני מחפשת כלמיני דברים עליו) וסיפרתי לה את השתלשלות האירועים. פחדתי בהתחלה שהיא תכעס עלי... אבל אז שמתי לב שהיא פשוט בהלם... היא לא שיערה בנפשה שעוד מישהי נפגעה כמוה.


אמרתי לה שאם היא מעוניינת שתיצור קשר עם אותו אדם ואכן כך היה.



היא הסכימה להתראיין ולהתלונן לכתבה רק אחרי שקישרתי בינה לבין אותו בעל והוא זה ששידך בינה לבין נעמה לנסקי, העיתונאית דאז של ידיעות (אישה מקסימה, רגישה ומיוחדת, חייבת לציין).


ש.ש בעצם גרמה לכך שהכתבה תפורסם כבר באותו חודש במוסף "7 לילות".


היא עברה בדיקת פוליגרף ויצאה דוברת אמת. אה, היא גם הייתה הבחורה הכי "טריה" שזה קרה לה. כשהיא סיפרה לי את הסיפור היא הייתה בת 19, הפגיעה התרחשה שנתיים לפני כן.



כשש.ש סיפרה לי את הסיפור התחילה, שאלתי א אותה אם היא חשבה פעם להתלונן נגדו... זה בערך מה שהיא אמרה לי: "נראה לך באמת?? זה חנן גולדבלט! מילה שלי כנגד מילה שלו. למי נראה לך שיאמינו, לש.ש או לחנן הדגול, האהוב והנערץ??? ובכלל, אני משתדלת שלא לחשוב על זה כבר".


אני חוזרת ואומרת- ש.ש סירבה בתוקף להתלונן! היא הסכימה לעשות זאת רק כשהיא גילתה שהיא לא היחידה, שהמעשים של חנן ושיטות הפיתוי הגועליות הם כנראה סדרתיים.




מתוך העדויות - י


"...כשנשאל (החבר לשעבר של ש.ש) כיצד שוכנעה ש.ש, בסופו של דבר, להתלונן במשטרה, הסביר כי:

"ש.ש סיפרה לבחורה על המקרה הזה, ואותה בחורה רצתה לגמול לה בעצם שהיא עוזרת לה, עושה עבודה על המקרה שלה, והיא אמרה שהיא תנסה לעזור לה והיא חיפשה באינטרנט והיא מצאה, היא מצאה שהשאיר הודעה, מישהו השאיר הודעה על, על זה שאם מישהו גם נפגע מחנן, שיצור איתו קשר. עכשיו נוצר הקשר הזה עם אותו בן אדם, הוא היה בעלה של אחת מהנפגעות ככל הנראה. ומאותו רגע גם אני זוכר שנכנסה עיתונאית לסיפור וקידמה את כל זה. ובעצם נמצאו עוד בנות שטענו את אותן טענות...""



7.; ביום 28.6.05, נתקלה נעמה בהודעה נוספת באינטרנט, בעקבותיה התוודעה אל מתלוננת נוספת, ש.ש., המתלוננת באישום הרביעי, אשר עמדה אז לפני גיוסה לצה"ל, וזו לשון ההודעה הנוספת שפורסמה:

".. דברתי היום עם חברה... היא סיפרה לי שלמדה אצל חנן גולדבלט משחק ... הוא ניסה לגעת גם בה... הנבלה אמר לה שאם תשכב איתו (היא היתה אז בת 17), הוא ידאג שהיא תקודם בלימודי המשחק שלה. היא מפחדת להגיש תלונה. מילה שלה מול מילה שלו" (ת/ 86).





... אבל העיקר שחברים של חנן מגוננים עליו ומדברים בשבחו בכל הזדמנות אפשרית.

הרי הוא צח ותמים! הוא מעולם לא מסוגל לעשות מעשים כאלו!!!


צר לי לאכזב אתכם תומכי חנן הנלהבים, אבל לרוב Xונס ותקיפות מיניות לא מתבצעים בפרהסיה, בעיקר לא בנוכחות חברים קרובים...


אלא בחדרי חדרים ובמניפולציות מזוויעות מכאן ועד להודעה דנדשה.





צוחק מי שצוחק אחרון



הכרעת הדין המלאה



גזר הדין שניתן היום (כולי תקווה שבימ"ש העליון לא יעשה פדיחות עם העונש...)



L.L.B


נכתב על ידי L.L.B , 6/11/2008 14:45   בקטגוריות בית המשפט., סוטים, עונש, עונשין, עבר, תקשורת  
60 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לוליקה. ב-12/11/2008 20:35
 



לא שוכחת ולא סולחת -מכתב לאילה פרוקצ'יה (שופטת [שלא מגיע לה "כבוד ה..." לפני])


לא מתכוונת לסלוח לך. לעולם לא.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שרמזה שאני "לוקה בנפשי" בלי שהכירה אותי בכלל.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שרמזה שאולי אני "ממציאה/מגזימה" בלי ששמעה אותי בכלל.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שפיקפקה בעדותי, למרות הדברים הבאים שהשופטים במחוזי ציינו "...שופטי הרוב ציינו בהחלטתם כי אין באישיותה המורכבת ובמצבה הנפשי כדי לפגום באמינותה. בעוד שגרסתו של המערער נמצאה מבולבלת, בלתי עקבית, ובלתי אמינה. חיזוקים לגרסת המתלוננת נמצאו בעדויות על מצבה הנפשי לאחר האירוע הנטען..."

לא מתכוונת לסלוח לאישה שכל פעם שאני נתקלת בשמה אני מתמלאת חלחלה.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שעירערה לי מחדש את הביטחון.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שריסקה לי את האמון באנשים שניסיתי לבנות במשך שנים, כנ"ל לגביי מע' החוק.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שגרמה לי (ועודנה) לבכות שעות וימים לאחר ששמעתי את החלטתה.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שבגללה יש לי צלקת חדשה על היד.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שגורמת לי לבכות בכל פעם שאני נתקלת בפירוט פסק הדין.





לא מתכוונת לסלוח לאישה שלא הסכימה לשוחח איתי חודש לאחר פסק הדין כשפגשתי בה באקראי.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שהמשיכה את הפגיעה בי (כך אני מרגישה) אחרי שכבר פגעו בי ורמסו את כבודי רבים לפניה.

לא מתכוונת לסלוח לאישה שגרמה לי להרגיש קורבן.




לא מתכוונת לסלוח לך אישה, כי עד היום אני בוכה בגללך (גם עכשיו, כשאני נזכרת במסכת הייסורים שהעברת אותי...) .






לא שוכחת, לא סולחת.
לנצח נצחים,


L.L.B

נכתב על ידי L.L.B , 8/10/2008 15:59   בקטגוריות אונס, בית המשפט., עבר, עונשין, שואה, תקשורת, פסימי, שחרור קיטור  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של rotem ב-3/11/2008 20:13
 




דפים:  
38,839
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , משוגעים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לL.L.B אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על L.L.B ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)