♪ ♫ "מה אעשה עם כל הכעס הזה..." ♪ ♫
הכל צץ ומציף פתאום... כמו ביוב שעולה על גדותיו...
קמתי היום בבוקר והאזנתי לחדשות, העירעור נדחה. בולעת את הגוּלה.
בעבודה מתפקדת כרגיל... בערב יושבת וצופה בחדשות, מקשיבה לדיונים, לפרשנויות.
אני שומעת את השמות פרוקצ'יה וריבלין והבטן מתהפכת...
יושבת בבית עם המשפחה ומקללת את השופטים., מקללת את פרוקצ'יה.
אבא ואימא לא מבינים למה לקחתי את זה כ"כ קשה... אני ממש רותחת, על סף דמעות...
♪ ♫ "מה אעשה עם כל הפחד הזה..." ♪ ♫
לכו תסבירו להם שהם היו חלק מההרכב (שבראשו עמדה פרוקצ'יה הבת ____ [מרשה לכם להתפרע]) שבחר לזכות "מחמת הספק" את האדם שניסה לXנוס אותי...
ועכשיו אני יושבת בחדר ודמעות חונקות את גרוני... הכל עולה, הכל מכה בי. כל הזוהמה, כל הכאב, כל הגועל, כל ההשפלה...
אני רוצה לצרוח... אני שונאת את עצמי, שונאת את פרוקצ'יה, שונאת את המערכת המשפטית!
אני זוכרת שאחרי שניתנה התשובה בבימ"ש העליון (לאחר שנה וחצי מורטות עצבים[!!!]) חשבתי לעשות איזה משהו (להתאבד) שבעזרתו השופטת תבין כמה היא פגעה בי... היה לי ממש תכנון קונקרטי. הייתי להוטה לבצע אותו...
כי הפגיעה שלה/של מע' המשפט כאבה הרבה יותר ממה שאותו אדם שנגדו התלוננתי עשה לי.
הרבה יותר!
אלוהים... אלוהים... אתה שומע? הם לא האמינו לי שם בבית משפט העליון. השופטים ה"דגולים" פשוט ישבו שם, קראו את החומר במקום לשמוע אותי בגוף ראשון והחליטו שאולי אני ממציאה...
טענו שאין "מספיק ראיות"...
ואולי זה באמת לא היה? אולי דמיינתי את הכל? אולי הוא עשה את זה מתוך אהבה/תשוקה/חרמנות גרידא? ואולי הוא בכלל לא רצה לפגוע... רצה רק ליהנות.
כן, קוראים לי ל' ו(גם) אני קורבן של המערכת המשפטית.
המטפלת שלי בחופשה עכשיו ואני כ"כ זקוקה לה, כ"כ מתגעגעת...
מפחדת שיקרה לה משהו...
אלוהים,
♪ ♫ "שמור לי עליה ותשמור גם עלי...
כדי שלא אשתגע..." ♪ ♫
L.L.B, שבורה, מרוסקת, מושפלת, כואבת ודואבת.
נ.ב. - אני מבקשת ממך, אם עברת פגיעה מינית כלשהי ויש לך בלוג, אנא הצטרף/י לטבעת שהקמתי- "אחת מתוך שלוש".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B
