"...שוב לטבוע במערבולת של עצמי
שוב לשחות נגד כל הזרמים
שוב להאחז בענפים שבורים
ולהגיע לחוף מבטחים בכוחותי האחרונים..."
© "כשאתה רוצה לברוח"/ יפעת בן-דרור
אוף... משתגעת.
אני רק חושבת על זה שעוד שלושה שבועות אני צריכה לחזור לבית שלי ועולות לי דמעות בעיניים.
אני מתגעגעת להוריי, לחבריי, למשפחתי, לאחי ר' שמשתעמם בבית והכי הכי - לאחי נ' שבצבא... אותו אח ששאלתי אותו בטלפון ביום שישי האחרון אם קרעו לו את התחת בצבא, והוא ענה "הרחיבו לי אותו...".
לא קל לו שם ואני משתגעת מרוב דאגה וגעגועים אליו.
הוא שלח לי תמונה שלו, אבל זה לא מנחם. כי בתמונה הוא עומד עם הנשק וכובע הסוואה ענק על הראש. אני מבינה שהם שוב עשו איזה אימון ליילי או משו בסגנון.
ובטח שוב הוא נרדם רק לכמה שעות בלילה... 
ואני, אני לא רוצה את הבית שלי. לא רוצה לחזור ולראות שוב את כל המקומות שבהם הוא פגע בי...
פעם חשבתי שזה לא מזיז לי. אבל זה בסדר, כי פעם גם חשבתי שאני חזקה וגיבורה. יודעת איך להתמודד.
אז אני מתמודדת ע"י זה שאני חותכת וקורעת לעצמי את היד, אני מתמודדת ע"י זה שאני מפנצ'רת לבן כלב את הקטנוע...
אבל זה בולשיט. כי בסכ"ה אני חלשה ופחדנית. אני רק רוצה לברוח...
- אני כרגע בניו יורק. טוב לי פה, באמת שטוב.
אבל כשאני חושבת לאן אני צריכה לחזור, כשאני חושבת שאני צריכה להיתקל שוב בפרצוף שלו...
זה כואב .
כואב שהוא ממשיך בחייו כאילו כלום... הרצחת וגם ירשת?
הכלב בן-כלב רצח לי את הנשמה ופיזר את החתיכות שלה מסביב לבניין, במקלט, בחורשה, במחנה, בשיחים...
ואני צריכה לראות את זה כל יום מחדש- כשאני נכנסת לבניין, וכשאני יוצאת ממנו.
הוא התחתן, הוא עובד, יש לו ילדה...
ורק אני השמדתי את העתיד שלי בגללו.
רק אני לא מסוגלת לחשוב על הרעיון המטופש של "לימודים/חתונה/עבודה/בית/ילדים".
אפילו לא על לשכור דירה למען השם! (אוי'ש אני כזאת סתומה וילדותית לפעמים..)
אני נלחמת כל יום בחיים ובמוות. כל יום אני ממשיכה לשרוד ליום הבא... שואלת מה יהיה הסוף. מה יהיה בסוף.
מה ישבור את גבי, מה יגרום לי להגיע לנקודת האל-חזור...
לא מפסיקה לטחון לאימא ת'מוח... שתמצא כבר דירה במקום אחר! די!! לא מסוגלת כבר!!!!!!!!!!1111
"מניו יורק ועד סיישל
בובה יפה בפוזה
היא לא תבכה
אם תרטש לה ת'פנים...
כולם רוצים לגעת
אבל היא לא יודעת
מי האחד שמסבך
את החוטים, את החוטים שלה.
היא רק רוצה לברוח
רק רוצה לשכוח
שהיא בובה שמסתובבת
בעולם שלך..."
© "בובות"/ שי נובלמן
מצטערת שהפוסט כזה פסימי... מבטיחה שאעלה תמונות שוות ויפות מהטיול הזה ברגע שיהיה לי קצת יותר מקום בראש (המוח שלי מלא במחשבות שליליות כרגע... והוא כלכך כואב!!!!!!!!! [כן, מוח יכול גם לכאוב. זה קורה לי הרבה...])
L.L.B
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
L.L.B