עכשיו, בסביבות ה6 שנים מאז שנפתח הבלוג ונראה שמצאתי קצת שלווה.

אני 45 ק"ג פחות, מרשה לעצמי להגיד שאני מתחילה טיפה להיות יפה, יש לי סוגשל חבר ראשון, אני כבר אחרי צבא, עכשיו החיים מתחילים.

נראה שעם כל המשקל שהורדתי גם עוול עצום ירד. כל כך הרבה דברים מתחילים להסתדר לי מאז השינוי. פתאום אני אוהבת להצטלם, פתאום אני חווה את כל מה שרציתי לחוות כבר בתיכון, פתאום אני מתה לצאת ולהכיר אנשים חדשים, פתאום אני אוהבת לצאת למסיבות ולרקוד עם אנשים זרים, פתאום פונים אלי עם הצעות עבודה לבנות שנראות ייצוגיות. אני מתביישת הרבה פחות, ובקיצור יש מצב שקצת התבגרתי.

החוסר בטחון שלי עדיין מהווה מכשול רציני בחיים, אבל אני עוד עובדת על זה (והוא מנסה לעזור לי, כפרה עליו :) )

ועכשיו? עכשיו חושבים על טיול, על להמשיך לרדת במשקל, על מה ללמוד ועל מתי לעזאזל אני הולכת לראות אותו שוב, כי הוא סוגר שבת וגר כל כך רחוק.

אפשר להגיד שדברים כלכך הרבה יותר בסדר, ומדהים כמה משקל יכול לשנות... בעצם הכל.