Hits of silence

שניםםםםםםםםםםםםם

פשוט שניייייייייייםםםם שלא הייתי פה..

פאקק..השתנה פה הרבה..חחחח..

וואי הבלוג המסכן הזה..הוא כזה נטוש..

אני מסתכלת על הפוסט הקודם..שנכתב בערך לפני...חודש וחצי?

השתנה הרבה מאז..

טוב..לא הרבה..אבל עברו מאז דברים..טובים ורעים..

הטובים הם שסיימתי את הבגרויות..

הרעים..[טוב בואו לא נגזים..לא כאלו רעים]

לא הצלחתי להפסיק לעשן..[תחלאס זה היה ברור]

בכל מקרה,התקופה הנוכחית היא תקופה של השקעה בעבודה..יציאות..

המון המון גוזי..[כי סוף סוף מצאתי את המקום שלי]

בקיצור,תקופה נחמדה למדיי.

התיכנונים לעתיד הקרוב מתחילים להתממש...

הסתפרתי אחריי שנתיים של עצלנות..חח

הוצאתי טופס ירוק,התחלתי ללמוד לתיאוריה,ותחילת חודש הבא מתחילים לתקתק שיעורים..

אני מקווה שביומולדת שלי כבר יגישו אותי לטסט..וככה עד ינואר ייגמר לי המלווה..

השלמתי עם אבא שלי אחרי שנה של ריב..זה לא שלא דיברנו עד עכשיו...אבל היה בנינו רק יחסים

של דברים בסיסיים..לא יותר מזה..

אני מוכרחה להודות שלמרות כל הפאקים באבא שלי,התגעגעתי אליו..

אין מה לעשות,משפחה אי אפשר להחליף..

אימא שלי,יותר תופסת ממני עכשיו,כי אני מוכיחה לה שאני כן בוגרת ושהיא לא צריכה לקחת

אותי כמובן מאליו ולהתייחס אליי במנטליות של איזה ילדה בת 12..

התחלתי יותר לעזור ולתרום בבית..להיות יותר אכפתית ואחראית..

אם זה גורם לה לישון עם חיוך בסוף יום..אז מי אני שימנע ממנה את העונג הזה?

בכל מקרה,התקרבתי לאנשים,התרחקתי מאנשים..

כבר לא ממש אכפת לי..

פעם היה..עכשיו..כבר לא..

לא רוצה להיות תלויה,להיקשר,להתחבר יותר מדיי.

עדיף ככה,לדעתי.

הימים האלו..החודש הזה..מחזירים אותי שנה אחורה..

כמה היה לי טוב..

זאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלי ..אני חושבת..

אני מתגעגעת אליו..כ"כ כ"כ מתגעגעת..

אני חושבת שאנלא אשכח אותו אי פעם..זה פשוט מטורף שעוד יש לי דברים אליו..

לא מבינה מאיפה זה צץ פתאום..

לא מבינה למה כל פעם שאני מכירה מישו חדש,אני ישר משווה אותו אלייך..ואומרת לעצמי בלב..

"אני בחיים לא אמצא מישו כמוך..אפחד לא ישתווה לך בחיים"

למה כל פעם שאני מכירה מישו..אני ישר חושבת איך אתה היית מגיב למה שסיפרתי..או מה אתה היית עושה

אם היית במקומו..איך היית צוחק אוו איך היית נוגע...

אני מתגעגעת אלייך יפה שלי..

אני יודעת שעברנו כ"כ הרבה..ואנחנו בחיים לא נחזור להיות ביחד..

אבל אתה חסר לי..מאוד..

מתגעגעת לפגישות הקטנות בלילה..

לדיבורים החסרי היגיון חח

לכל השטויות שהיינו עושים..

לא היה אכפת לנו אז מכלום ..אה?

פשוט עשינו מה שבראש שלנו..

לא היה נמאס לנו אחד מהשני ..אפילו לא לרגע..

זה עצוב..

עצוב שאתה המשכת הלאה..

ואני..ככל שהזמן עובר..רק מרגישה שאני עוד עומדת במקום..

אני יודעת שזה לא כ"כ נכון..כי איכשהוא כן התקדמתי..אבל לא מספיק..

לא כמו שרציתי..כמו שחשבתי..

אני מתגעגעת :(