| 6/2008
סימן י"ח - סעיפים ט'-י'
סעיף ט
לא יגהק ולא יפהק (גיהוק היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מחמת שבעו, כריח המאכל שאכל, ויש אומרים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כובד, ופיהוק היינו שפותח מלקוחיו כאדם שרוצה לישן, או שעמד משינה). ואם נצטרך לכך מחמת אונסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו, וכן אסור לו לרוק, ואם בא לו רוק לתוך פיו, ומצטער בו הרבה, עד שנטרד מתפלתו, מבליעו בתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירוק לאחוריו, ואם אי אפשר לאחוריו, ירוק לשמאלו, ואם אי אפשר לשמאלו ירוק לימינו. ואם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירה בידו. אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו, אפילו נפל רובו, אבל אם נפל כולו, אינו רשאי להתעטף בו משום דהוי הפסק. ואם נפל ספר לפניו על הארץ, ומתוך זה מתבלבל מכוונתו מותר להגביה בין ברכה לברכה. כל הדברים האסורים בתוך תפלת שמונה עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות, (ואך לענין הפסק יש חילוק).
סעיף י
צריך לעמוד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם. ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדש קדשים. ולכן אנו במדינתנו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח, (לא למזרח ממש אלא לצד קרן מזרחית דרומית), והיושבים בצפון של ארץ ישראל פניהם לדרום, והיושבים במזרח פניהם למערב, והיושבים בדרום פניהם לצפון, נמצא כל ישראל פונים בתפלותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדש קדשים, ששם שער השמים, שכל התפלות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש תלפיות, כמו שנאמר, כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. ואם מתפלל במקום שאינו יכול לכוין לצד שכנגד ארץ ישראל, יכוין לבו לאביו שבשמים, שנאמר והתפללו אל ה'. ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה עשרה שאינו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא יטה פניו למזרח, ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב יגמור תפלתו כך ויכוין לבו לבית קדש קדשים, ולא יעקור רגליו. וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות במזרח, יתפלל לצד אחר אף שאינו מזרח.
| |
| כינוי:
היהודי
בן: 43
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
