חוזר הביתה

באמת ווואוו....

הפעם האחרונה היתה לפני 11 חודשים וערשים ומשהו יום אני חושב.

חזרתי מארה"ב ולא ידעתי מה קורה ומה יקרה.

והיום, (ממש היום) סיימתי את התואר השני (נשאר עוד מבחן אחד להגיש ביום שני) ואני שועט קדימה. הלאה.

כבר נמאס לי לחזור על הסיפור והתכוניות אבל עוד פעם אחת לא יקרה כלום:

אני מתכנן לטוס לארה"ב לעשות דוקטורט במדיניות ציבורית (public administration). כן, לא הרבה יודעים מה זה ומה עושים עם זה, אבל אני יודע וזה מה שחשוב. בגדול האופציות הן להיות מרצה מכובד באונ'. מדיניות ציבורית לכל המעוניים לעדת היא למעשה כל תחום בחיי היום יום של האזרחים במדינה. תצביעו על כל נושא בעולם, ואראה לכם איך הוא מתקשר למדיניות ציבורית.

הרעיון הוא לשלב את הלידמוים עם לימודי מוגבלויות - ועל כך ארחיב בפעם אחרת.המצב הזה של סיום התואר, לימוד אנגלית בצורה אינטנסיבית על מנת לעבור את מבחני ה TOEFL וה GRE יוצר סיטואציה שאני אצטרך לסיים את הקורסים באמצע/סוף נובמבר, להגיש את הטפסים לארה"ב ולהמתין לקבלת תשובה מהאונ' בניו יורק.

עליה וקוץ בה - מה עושים עד אז? מוצאים חברה/בחורה/אהובה ו...?? מה יקרה הלאה?

מה אם אתקבל ללימודים שם (שנמשכים בין 4-5 שנים)? אין אני רוצה להעמיד את עצמי במצב שבו האהבה - תגרום לי לוותר על החלום לנסוע וללמוד בחו"ל (ואני בטוח שמי שתהיה איתי לא תרצה "ליצור חוצץ" בין החלום בגלל האהבה).

אבל כמו שאני מכיר את עצמי - אם אני מתאהב, זה די טוטאלי - ובמיוחד אחרי כל כך הרבה זמן בלי מערכת יחסים ארוכה ורצינית.

מהצד השני - לא רוצה לפגוע באף אחת. לא רוצה להגיע למצב שבו מישהי תתאהב בי ואני אחליט כן לנסוע- לא רוצה את השברון לב זה.

כן- ניסיתי לצאת עם בנות- לא הסתרתי לרגע את כוונתי לנסוע. ב99% מהפעמים - זה לא עבר לפגישה שניה. כשזה כן עבר - בפגישה השלישית כבר דובר על כך שזה די יכול ל"באס" ואולי כדאי לקטוע את זה לפני שמתחילים לצוץ "רגשות".

ואני שואל - מסתקרן לדעת - מה אחרים חושבים?

כמובן שאין אף אחד מבטיח לי שאתקבל ללימודים - ומשום כך כל ההתלבטות, זאת בגלל האנשים שסובבים אותי ואומרים לי: אתה משדר שאתה לא מעוניין- זה לא יקרה אם ככה אתה משדר. ואני שואל: אולי אני באמת זאב בודד - ובכך צריך לדבוק...