גיבובי תווים לשימושי האישי.

ואז הוא אמר לי-

הוא אמר לי שיש לי טאקט.

את היחידה, הוא אמר, היחידה כאן שאפשר לסמוך עליה. היחידה שיודעת גם לשתוק.

והוא טעה.

שתיקתי, שתיקתי שתיקת אין מילים היא. איננה שתיקה של מחסומי רגישות.

עד אז. עד שהוא אמר לי.

כי איך אפשר לאכזב מילים שכאלו? יחידה הנני- ואיך אזרוק דבר נפלא שכזה?

ומאז, נבנו מחסומים. סוף דיבור במחשבה תחילה.

טוב, טוב הדבר- וכי מי יודע כמה פגיעות נמנעו? טוב הדבר, כמובן. כמובן שטוב.

אך חושבת זו, רגישה זו- זו לא אני.