| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
 או מלנכוליה...את אהובתי...
פתאם כך משמיים...ואולי לא באמת נפלו עלי אתמול געגועים לד.
לא געגוע מלווה בכאב שחופר מבפנים אלא כזה שבא, נשאר בתוכך ולא מפריע להמשיך לדבר, לצחוק להנות מדברים אחרים...
והגעגוע הזה יחד עם הרצון הבלתי פוסק לחייג את מספרו של ג. כשאני נזכרת בדקה האחרונה שהוא לא כאן ואין לי מה לצלצל אליו, הפכו בתוכי לדייסה גדולה אחת שבגינה מצאתי את עצמי נשארת ערה, מול ישרא עד כמעט 4.00 לפנות בוקר...
ואיך קמתי היום לעבודה זו שאלה טובה, והעובדה שאני לא עייפה בכלל, זה על תקן של תופעת טבע על טבעית ...
שקלתי הברזה מהלימודים היום.
ניתוחים סטטיסטיים....לא , זה בהחלט לא בשבילי, אבל אז ראיתי שאמורים גם לדבר בפעם הראשונה על פרוייקט הגמר ואת זה אני לא רוצה לפספס...
ואחר כך קניות. לבד.
במסגרת המעבר לתוכנית כלכלית מהודקת חגורה בבית משפחת פמה, זנחנו את הקניות באינטרנט, שמהנוחות שלהן היה לי מאוד קשה להגמל, ועברנו לקניות במקומות בהם המחירים זולים באגורות ספורות והסחיבה קשה...
זה פתח מסורת חדשה אצלנו, והיא שג. ואני עושים קניות ביחד. אין כאן חידוש מדהים אבל למעשה, מעולם, ואני חוזרת, מעולם לא עשינו קניות יחדיו.
נכון, היו נסיבות מקילות (הוא לא היה זמין) והעובדה היא שעכשיו עברנו לשיטת הקניות של הלילה...
רק אנחנו והקופאיות בסופר...שקט. דממה...רומנטיקה בין המדפים... סתאאאאאאם...
אבל היום אני לבד...
נסיונות גישוש אצל הבנים היקירים לי נתקלו באין ספור תרוצים ("אמא יש לי דייט ראשון היום ואת רוצה שאני עוד פעם אבריז לה..." א. הבן יקיר לי עם החברה שלו...) ובהסכמה מעורפלת של ג. הבכור לעזרה בסחיבת השקיות מהמכונית לבית...
בנים גידלתי ורוממתי... הא!
אולי הייתי צריכה לחזור בתשובה, ללדת 15 ילדים ולתת להם לגדל אחד את השני...
המשימה הושלמה רק בחלקה.
התברר שהבריטים האלה הפסיקו לתת כסף מזומן ונותנים תלושי קניה במרקס & ספנסר...
ומתי בדיוק אני אשתמש בזה? נסיעה ללונדון לא נראית בזמן הקרוב (וגם לא הרחוק יותר לצערי...) ומה יהיה בלי הסבונים שבניתי עליהם... fucking brits ...
טוב, אז מה המלנכוליה הזו שנחתה עלי?
באמת אין סיבה, והיא גם לא ממש מפריעה לי...היא כאן ואני כאן ואנחנו מסתדרות דווקא לא רע ביחד...
בעצם אולי כן יש סיבה...
משהו שנכתב, נשלח אלי, ונגע במקומות שלא הייתי מוכנה להם...
או...מלנכוליה...את אהובתי...איזה שיר, ...אני יכולה לשמוע אותו שוב ושוב...
אפשר להרגיש מלנכולית וגם להרגיש טוב?
טוב, אני אלך לטבוע בניתוחים הסטטיסטיים...להתראות מחר...או שאולי לא...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
