זה לופת אותי ללא אזהרה.

בתחילה מרגישה סוג של חוסר נוחות באיזור הגב התחתון, בצד, ומתחילה לזוז מצד לצד, לחפש לי תנוחה טובה, לא מפריעה אבל אין כזאת, כי הכאב הולך ומתגבר לו , מתפשט ועולה למעלה עד שאני מרגישה כאילו משהו אוחז את צלעותי ובית החזה שלי ביד ברזל והנשימה הופכת לאיטית, מתוך הנסיון להלחם בכאב.

לכאורה אני יכולה לתפקד איתו כרגיל כי הכאב אינו כזה שמשתק, אבל דווקא העוצמה החלשה שלו, שכאילו חופרת בעדינות בגופי יש בה משהו מעייף יותר, מוציא מתוך הריכוז ולא מאפשר לי לעשות דברים לאורך זמן, או להתרכז במה שנאמר לי אלא המחשבה בורחת שוב ושוב, אינטואיטיבית אליו ומתעסקת בו עוד ועוד וחוזר חלילה...

ובדיוק כהרגשתי שאין בי כוח יותר (לאחר שני כדורי אדוויל שעזרו לזמן קצר ביותר) התקשר ד. לשיחת הטלפון היומית שלו ואם יש מישהו שיכול להבין אותי מתוך שחווה כאבים ארוכים הנמשכים לאורך זמן (כשאצלו זה היה בעוצמות חזקות וכואבות פי עשרות מונים) זה הוא...

אז יללתי לו קצת ושוב מצאתי את עצמי לא מסוגלת להקשיב ולענות יותר מהמהום קצר פה ושם ונפרדנו לשלום.

עכשיו אני מנסה להדפיס מכתב של כמה שורות וכל מה שאני מצליחה לעשות זה לבהות בדף שמולי בלי לראות את הכתוב ולחשוב מתי, לכל הרוחות הכאב הזה פשוט יעבור...

וכבר יומיים מתרוצץ לי בראש פוסט על חודש נובמבר והמקום שלו בחיי ובכל פעם צץ לו משהו אחר, רלוונטי ודחוף יותר...בסוף , בסוף אני אכתוב עליו אי שם בחודש יולי...

**********************************

עדכון 14.20.

באופן מופלא, עם פרסומו של הפוסט הכאבים החלו להתפוגג עד שנעלמו לגמרי, ואם עד עכשיו תהייתי (ולא) מה תפקידו של הבלוג הזה בחיי, היום אני יודעת, שמדובר בעניין רפואי ממדרגה ראשונה... פיקוח נפש ממש...