שטו עננים מהים לכיוון ההרים

והייתי בטוחה שהגשם המובטח יגיע ואפילו קצת חיכיתי לו,

אבל הם עברו מעלי , מתעלמים משעת הרצון הקטנה הזאת שלי ורק השאירו

את הרוח מאחוריהם שמעיפה את פעמוני הרוח שלי במרץ

ומתחילה להרגיל את הצמחים במרפסת למה

ששכחו לאורך הסתיו.

במערב הפס הכחול של הים שנראה כל כך נקי

כאילו מישהו כיבס אותו במכונת כביסה ענקית.

סוג של חוסר מנוחה מעודף מנוחה נפל עלי אבל אני הרי יודעת,

כמו שהוא נפל

כך הוא (ואני) גם

יקום.

אולי כדאי שאלך לישון.

שבת שלום חברים יקרים, דווקא נחמד להיות קצת עצבובי...