| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
לא ישנה...מתפוצצת מאדרנלין בתוכי...
כבר יומיים הולכת לישון בשעות הכי קטנות של הלילה, למעשה יותר קרוב לבוקר...ישנה לא יותר מ 3 שעות ולא מרגישה עייפות במשך היום...
מלאת מרץ, אנרגיות, אדרנלין שועט בעורקים...
אוהבת...נהנית מכל רגע... .
מדברת עם אנשים ברשת.
אנשים חדשים.
מייל אחד שהמתפתח לחילופי מיילים של כמעט יומיים...מעניין, מרתק, מרגש....
זה נפלא להכיר אנשים חדשים ולא משנה באיזו דרך...
ולחשוב ששנים פחדתי ונמנעתי מזה בכל דרך אפשרית...
וחוץ מזה...
סוף סוף עברתי מחסום...
יש מחסום ארז, מחסום קלנדיה ויש מחסום ד....
פתאום לא יכולתי להפתח לדברים... לא יכולתי לזרום, לתת לעצמי את החופש להרגיש ולעשות...
והכי מצחיק, שהרגשתי שאני בוגדת בו. בד. ... (וזה הוציא את קוקסטה מדעתה לגמרי... )
אבל זהו, הצלחתי לפרק את המחסום הזה ואני יכולה לעשות ולנסות דברים שעדיין לא עשיתי...
ובן בנות ריגש אותי היום...
כשאני כבר בבית, נמצאת רוב הזמן לבד, הבנים כל אחד בעיסוקם...לא. הצעיר יש חברה והראש שלו בכלל מטייל במקומות אחרים, וג, הבכור, עובד פה ושם, מחליף את היום בלילה...כמעט ולא רואה אותו...תחושה סוראליסטית קמעה, לבד אך לא באמת...
ג. התקשר היום בבוקר, ממשיכים בסיור, נשמע מרוצה, סוף סוף מתחיל לפרגן לעצמו להינות מדברים...
היום בערב פגישה שאמורה להיות מעניינת, לפני זה הליכה, כבר יומיים לא הלכתי ואני מתחילה לפתח תופעות של קריז...מכורה..., ואין כמו ההליכה להרגיע קצת את האדרנלין...ולהשאיר את האנרגיות כפי שהן...
אז לא להתפלא אם גם היום בלילה אהיה כאן, מציצה לחיים שלכם...שלנו...
ומחר...טוב, את אשר למחר נשאיר למחר....
פוסט הזוי במקצת שנכתב תוך כאב ראש פולח (זה בגלל שאת לא ישנה בלילה פמה..) אבל גם זה לא מוריד לי את מצב הרוח....
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
