| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
למה את כותבת עכשיו...?
כי אני יכולה...כי אין משהו שיכול לעצור בי, שיכול להפריע...
אני בחופש...  .
איזה כיף...יכולה לכתוב מתי שרוצה, בלי לחשוש, בלי להסתכל מעבר לגב...
להעלות כל מחשבה , כל בדל רעיון...
אז בואי נראה...עם כבר הוספת את הקוקיס מה יצא לך מהעוגה...
פגישה מעניינת הערב, אכתוב עליה מחר, עכשיו רוצה לתת למחשבות לזרום מתוכי ולראות מה יוצא...לרוב לא מאפשרת לעצמי לכתוב כך...פמה צריכה להיות מסודרת ומאורגנת, הבלוג שלה, הפוסטים שלה צריכים להיות מובנים מיד על ידי כל אחד אחרת תרגיש היא מועלת בתפקידה...מה תפקידה ? מה תפקידה כאן?
להרגיע, לעודד, לנחם, לחזק, לחבק...
את אוהבת את זה?
אני לא יכולה בלי זה...זה כמו אוויר לנשימה עבורי...כבר חלק מעורי, חלק מבשרי, נימי, וורידי ועורקי, זורם בתוך דמי...
כאן, בבלוג, בבית, בחיים, בתחנה...
אולי נמאס לך?
לא . עדיין לא...
אולי זה כי את רוצה שיצטרכו אותך, שתהייה נחוצה, אולי כי בבית את כבר לא כל כך נחוצה...אז את מחפשת לך מקומות אחרים? כאן בישרא, בתחנה, עם החברים/חברות החדשות...?
כמו שע. אמר לך לפני כמה שבועות "ותזכרי שלך אין בנות..." איך נגע בך המשפט הזה באופן הכי מדוייק במקום הכי מדוייק...
אין לך בנות...אז את מחפשת כאן, בישרא, את התחליף? מכירה נשים צעירות, שחלקן יכולות היו להיות הבנות שלך, וחלקן פחות, ומקיימת איתן קשרים טובים והדוקים...למה? אף פעם לא היו לך חברות צעירות כל כך ...
זה מילוי של צורך? רצון עמוק לבת שלא היתה לך ולא תהייה לעולם?
לא הרגשתי כך כשהכרתי אותן, לא מרגישה כך כשאני מדברת איתן...
בעצם לפעמים כן...אבל זה טוב לי...לא מרגישה כמו אמא שלהן, אלא כמו חברה...חברה מבוגרת יותר אבל חברה...
והן? מה הן רואות בי?
ולמה דחיתי שוב ושוב את כתיבת הפוסט הזה כל פעם בתואנה אחרת? כי פחדתי מהתגובה שלהן? כי חששתי שהן יעלבו?
ועכשיו, אני לא חוששת יותר...? אולי השתכרתי מהאאוט סיידר...?
נו, באמת...
שמתי את נפשי בכפי...וזרמתי...
עמית שאל אותי היום אם הייתי כותבת על דברים מביכים...הנה עמית, כתבתי...
הנה, רציתי לכתוב על זה פוסט מסודר ויצא לי זרם התודעה...STM זה בגלל הפוסט שלך הערב...
עכשיו השאלה היא אם אשלח את הפוסט או שאשתפן ואמחק אותו...
לא. אני לא מוחקת פוסטים.
אני לא מוחקת דברים שיוצאים ממני...
אני לא מוחקת את עצמי...
די פמה, לכי לישון, השעה 1.30...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
