כאילו מישהו לוחץ על כפתור פנימי ועם פרוץ  החודש מתחיל זה מתחיל.

השנה כמו בכל שנה*

ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

אויר שקיעות, ניחוח דקƔ.

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

אויר שקיעות, ניחוח דקƔ

ויש משהו במילים הללו של נתן אלתרמן שהוא מעבר לזמן ולמקום ואפשר לשיר אותם בכל מקום בעולם

ולהיות , בלב, בבית.

ועל הלב , נתן אלתרמן מדבר, ועל הלב אני מדברת ובעיקר בדצמבר,

החודש הזהוב שלי,

חודש יום ההולדת שלי.

*(בכל 1 בדצמבר בחמש השנים האחרונות).