כך הדהדו בי המילים כשהסתובבתי עם א. הצעיר אתמול בערב משוב, מה שפעם נקרא "אסיפת הורים" ובה אנו נדונים לעבור ממורה למורה, או לפחות בין אלה שבקשו/דרשו לראות את זיו פנינו בשעות הערב לאחר יום עבודה ארוך ועמוס.

לשבחו של בית הספר החדש בו הוא לומד השנה, יש לומר שהפגישות עם המורים תוקתקו במהירות גדולה יחסית, והעמידה בזמנים היתה לרוב טובה מאוד.

(אני לא מצליחה להבין את ההורים שמוצאים דווקא את זמן אסיפת הורים לשבת ולשוחח שיחת נפש ארוכה עם מוריו של הבן יקיר להם, ובמיוחד עם המחנכת, שלה כנראה הם מספרים את כל סיפור חייהם מרגע לידתם ועד היום הזה...זה בטח מאוד עוזר לציוניו העתידיים של הג'וניור).

מוסד חינוכי ניכר ברוח האופפת אותו דרך ובעיצוב הפנימי {קישוט} (אני לא איריס ! ) והשמירה עליו, ובבית הספר הזה, הדברים ניכרים

בברור כבר מהכניסה.

אני לא רוצה להסחף אבל יש משהו נעים ומסביר פנים בנקיון הסביבתי, בעציצים הגדולים והירוקים המפוזרים בכל פינה, בקירות המכוסים בפלקטים על נושאים שונים, בהתנהלות של התלמידים מול המורים ולהפך.

אין קירות מקושקשים בכל מיני ססמאות מרדניות, אין ונדליזם, הכל מטופל ושמור.

ובעצם לאחר שמכירים את מי שעומד בראש הפירמידה , את המנהלת, אין להתפלא על כך.

וכך התחלנו אצל המחנכת ועברנו אצל המורות שביקשו לראות אותי וכל אחת מהם הקפידה להתחיל את השיחה בציון הדברים החיוביים אצל א. הצעיר ורק אחר כך לדבר על הדברים שיש לשפר, לתקן, לשנות.

נוסף על כך, התחושה שהיתה בי היא של רצון גדול  וחזק לבוא לקראת הילד, לתת לו את כל ההזדמנויות למצות את הפוטנציאל שלו (שחלקים חבויים ממנו מתגלים בכל יום מחדש) וכל זאת ,בלי לוותר כהוא זה על דרישות הלימוד ועקרונות המשמעת והנהלים הקפדניים של בית הספר.

ועם אווירה כזאת (בניגוד לשנים הקודמות), אין דבר שאי אפשר לשנות, לשפר ולתקן, מתוך אמון עצמי ורצון כן ואמיתי...

ובין למורה למורה, נגשו אל א. חברים מבית הספר, נותנים יד, מעבירים חיבוק גברי/נערי ומתייחסים אליו כאילו היה שם מאז ומתמיד.

אני נדרשתי כמובן לשמור על פרופיל נמוך (לא לנשום, זוכרים?  ), לדבר בלחש, לא לצחוק, ובכלל אם אפשר, להתאדות משם בין שיחה עם מורה זאת או אחרת...

אבל כשסיימנו ויצאנו החוצה , הוא פנה אלי בחצי חיוך, והתרגשות מסויימת בקולו ואמר לי: "א' בהתנהגות...אני לא מאמין...אני בכל זאת בסדר...", אז ידעתי שגם הוא , אולי בפעם הראשונה, מבין עד כמה ההחלטה שקיבל לחזור על כיתה ט' היתה נכונה ואולי המשמעותית בחייו...