| 7/2003
 סטלנית...
טוב, וי אחד אני יכולה לסמן...עישנתי גראס בפעם הראשונה בחיי...
הזהירו אותי מראש שיכול מאוד שלא ארגיש שום דבר כי גם זה קורה...לא אגיד שזה לא דיכדך אותי מעט, כי עד שיש הזדמנות פז שכזו שאבזבז אותה על "לא להרגיש שום דבר" נראה לי כמו בדיחה שמישהו מספר עלי...
אחרי 9 בערב, הילדים הלכו כל אחד לענינייהם , והתחלנו...
קודם גילגול, שקוקסטה מסבירה שלי שזה חלק בלתי נפרד מההנאה של העניין...טוב, אני מוותרת כמובן, מסתכלת בעניין על מה שהיא עושה ביראת קודש, דואגים שכתם לא יתן מכה קטנה ויעיף את כל החומר ורוצים להתחיל...
רק ש...עם מה נדליק?
מצית? אין.
גפרורים? אין (כיריים עם מצת אלקטרוני).
חושבים, מחפשים, פתאום רואים: נרות. יש נרות, הכל בסדר....
מאפירה...אין.
טוב, מאלתרים קערה קטנה...
מתחילים...
קוקסטה מדליקה , מסבירה לי איך לשאוף כדי שהחומר יגיע למוח , שואפת ונותנת לי את סיגריה...
אני לוקחת אותה, מחזיקה בידי...
19 שנים עברו מאז שעישנתי סיגריה בפעם האחרונה. מסתכלת על עצמי עם הסיגריה ביד והכל נראה לי מאוד משונה...
לוקחת שאיפה...לא מספיק עמוקה...שום דבר...
עוד אחת...עדיין לא מספיק עמוקה...
שלישית...עמוקה, עמוקה, עמוקה...מרגישה איך העשן חורך לי את קנה הנשימה ונכנס לריאות... מחזיקה אותו בתוכי כמה שניות ומוציאה לאט לאט החוצה...
רגע...מה זה? משהו קצת זז כאן?
לוקחת עוד שאיפה...עמוקה, חורכת את הגוף...
ועוד אחת...
קוקסטה מחליטה שאני ממש נולדתי לזה...
וואו...
מה קרה לחדר? הוא קצת מסתובב לי ...
למה הכל כל כך כבד? לא יכולה להזיז את הגוף, הכל כזה רדום...לא יכולה להזיז את הראש...פתאום התמונות ב MTV כל כך מעניינות...לא מזיזה שום עפעף...מסתכלת קדימה...הפה כל כך יבש, משהו לשתות...מים, מיץ תפוזים...בחילה...קוקסטה עומדת על כך שאוכל משהו...טוב, קרקר עם גבינה, לא רואה אותו, שימי לי אותו כך בין האצבעות, בסדר, לא לדבר משפטים ארוכים מילים קצרות, הפה בקושי יכול לזוז, רעבה, תביאי עוד, עוד...
גולשת עד שהראש על מסעד הספה...אומרת מילה וצחוקת בטירוף ממנה, הכל כך כך איטי, לא יכולה לעשות שום דבר חוץ מלהסתכל קדימה...הטעם שונה...איזה מין טעם יש למיץ התפוזים...? מתכתי כלשהו...משונה...קר לי, חם לי, הגוף שלי עצמאי ויש לו רצונות משלו...לא יכולה להזיז וריד...
הסחרחורת עולה, והבחילה איתה...קחי שוקולד זה מוריד את העוצמה, אבל תמצצי את הקוביה, כך הטעם חזק יותר...מוצצת, אוי, אוי, אוי...אף פעם השוקולד לא היה טעים כל כך...
טלפון...חייבת לענות, כבר היו כמה קודם שהתעלמנו , חייבת, אולי זה הילדים...זה היה ג. אוי, לא יודעת איך עניתי, שואל, הכל בסדר? כן, בטח, אני פשוט עייפה...נפרדים...
סחרחורת, בחילה...
רוצה לכתוב פוסט, הבטחתי לשפיות שאכתוב פוסט כשאני ממוסטלת אבל לא מסוגלת...יושבים מול המחשב, קוקסטה מוכנה לכתוב, המילים לא יוצאות לי מהפה...
קוקטסה קצת נבהלת...היא רואה שלא טוב לי ודואגת וכואב לה שכואב לי...מצליחה לשכנע אותי לעלות למעלה למיטה...ואני נכנסת למיטה עם הבגדים שהייתי איתם, ללא מקלחת... (רק על זה ג. לא יאמין לי לעולם...אני יש לי שריטה מאוד רצינית על איך נכנסים למיטה... ) , שוכבת, פתאום קצת יותר טוב לי, אין בחילה, אין סחרחורת...מדברים...ז"א קוקסטה מדברת ,אני גם, אבל באמצע נרדמת ולא זוכרת על מה דברנו לפני שניה...צוחקת בטירוף...נרדמת...
והיא, שאמרה לי בהתחלה שעישון הוא קטע חברתי, נשארת לבד עם עצמה , צריכה לארגן לעצמה את המיטה, לחכות לא. שאין לו מפתח, ובכלל, לשמור על המצודה...
10.00 בבוקר,
התעוררתי...הכל עבר...
איך היה? מעניין...מאוד מעניין...שמחה שניסיתי את זה למרות שהרגשתי חלק מהזמן לא טוב...רוצה לנסות עוד פעם אחת...כשיצא...
וא. הצעיר שואל אותי היום, תגידי אמא , את ישנת אתמול עם בגדים...?
מממ...מלמלתי ומיד חלפתי נושא....
פמה שוב בשליטה...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
