ישנן שתי תחושות שמתערבבות בתוכי ויחד עם זאת מאוד ברורות:

אני לא מוכנה שיפקפקו בזכותי להאמין בזכותנו להגן על עצמנו ואפילו במחיר הנורא שזה גובה.

ויחד עם זאת, אני לא מוכנה שיהפכו אותי לאדם חסר איכפתיות וחמלה לצד השני.

כן, אפשר גם וגם.

אפשר לשמוע את השיר "גולני שלי" ולרצות לחבק כל חייל וחייל באשר הוא שם, ואפשר להסתכל בתמונה שפורסמה ביום שלישי

במהדורה האנגלית של עיתון "הארץ" ולראות את העיניים מוכות ההלם והעצב בלוויה של 3 תינוקות קטנים ולהרגיש

עצב, בצורה הכי פשוטה ,בסיסית ואנושית.

 לשני הצדדים.

וזה העיקר, לדעתי.

להאמין בזכותנו לעשות את שאנו עושים אבל לא להפוך לקהיי חושים ואדישים ולשכוח שבצד השני ישנם גם ,

כמונו,

אנשים.

שבת שלום חברים יקרים, שבת של שקט...