מהרגע שהתעוררתי הבוקר הוא שם לב שהיום יהיה שונה מהיומיים הקודמים.

זאת שחדרה ושהתה לטריטוריה שלו מתכננת, סוף סוף, לצאת ממנה ולתת לו את המרחב הפרטי שכל כך חשוב לו...

הטקסים הקבועים של הבוקר שכוללים ליקוק שאריות גביע היוגורט וקערית היוגורט עם הגרנולה התקיימו כסידרם ואיששו את תחושתו שהבית חוזר להיות רק שלו, לפחות לשעות הקרובות.

כנראה כדי להיות בטוח וכשלא כרגלו (לרוב הוא מסתתר מתחת לשיח במרפסת ומשחק איתי את משחק החתולים הידוע: "בואו נתחבא לה בדיוק בזמן שהיא הכי לחוצה ") הוא חיכה לי  ליד הדלת בתנוחת החצי שכיבה/חצי ישיבה עצלה שלו , מסתכל עלי בעיניים מצומצמות וממתין שאצא...

יצאתי , סוגרת את הדלת אחרי, ופתחתי שוב, בפתאומיות...

הפתעתי אותו כשהוא כבר בחצי הדרך למעלה, גופו נע בגמישות וזנבו מונף אל על.

פנה אלי בחצי סיבוב והסתכל בי בתמיהה.

להת' "כתם", אני אחזור אחר הצהריים, אמרתי לו וסגרתי אחרי , שוב, את הדלת...

מאחורי הדלת הסגורה דימיתי לשמוע אותו קופץ, מניף כפות רגליים ומילל "ישששששששש"...

לאאאא...

זה רק הדמיון שלי...

האמנם...?

* (לא שלי, לא אצלי...)