ולמרות הכל
לא הייתי רוצה
להיות חוף ים
שקט
ושלו
ללא גלי סערה
שמלחכים את חופי
מעת לעת...

(*נכתב כתגובה לפוסט של שדות)

אני שמחה שיוני החלים מהחום הגבוה שתקף אותו , לאחר ימים רבים וקשים שבסופם הגיע להחלטה אולי המשמעותית בחייו.

אני שמחה שיכולתי להוציא דברים שהפריעו וכאבו לי ולא שמרתי אותם בתוכי , בדרך בה היתי רגילה לעשות בימים עברו.

אני שמחה כשאני מגלה שתמיד אפשר לדבר ולאהוב.

אני שמחה שג. הבכור חזר הביתה לשבת.

אני שמחה לראות את השינויים שגופי עובר לאחר 3 חודשים בחדר הכושר, את היכולת ההולכת ומתפתחת שלי לעמוד בעומס ומעמס גופני, את גופי שהופך למוצק (וחטוב...) ככל שאני עובדת עליו.

אני שמחה לראות את כתם נרדם על השולחן לידי.

אני שמחה שא. הבכור ממשיך לקבל ציונים טובים, ולא רק בגלל הציון עצמו אלא שעבורו זאת הוכחה , לאחר זמן רב כל כך, ביכולות שבו.

אני שמחה על פגישות מהנות כמו שהיתה לג. ולי אתמול בארקפה.

אני שמחה על הבוקר שהיה לי עם עצמי...

אני שמחה אפילו על העננים שמכסים את פני השמים ומבטיחים גשם אפשרי  להתרכבל איתו תחת השמיכה בשנת אחר הצהריים...

אני שמחה להיות אני...

שבת שלום חברים יקרים, פמה בפרץ שמחה לאחר ימים עצובים...