|
 כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
עוד לילה קצר... של שלוש שעות שינה... לא הראשון ולא האחרון... כאילו מנצלת את הימים , הדקות, הרגעים האחרונים של "החופש" שלי... נפגשת עם אנשים, מדברת עד השעות הקטנות של הלילה...ואז במקום ללכת כבר להתארגן לשינה , נשארת עוד , רוצה לכתוב עוד פוסט...לא משהו מסויים, אלא רצון לשמר לעצמי את התחושה הזאת של הכתיבה בלילה, של הכתיבה מתוך עייפות מסממת כמעט, כל הכתיבה מתי שאפשר... רוצה שיהיה אפשר כל הזמן... רוצה שיהיה אפשר לכתוב מתי שאני רוצה...בלי להסביר, להכנס לחדר, האתר כבר פתוח במחשב, דף העריכה מולי, וכל מה שנותר לי לעשות זה פשוט לשים את הידיים על מקלדת ולתת למוח להחליט מה לכתוב בלי להכריח אותו, בלי לסדר ולארגן אותו ואת הדברים שיוצאים ממנו... כמו עכשיו... זו הרגשה כל כך טובה...קצת כמו לאבד שליטה... עצרתי... משהו נעצר בתוכי... השליטה חזרה וקנתה את מקומה בי... עד לפעם הבאה... די, לכי לישון... עוד מעט... ***************************************** 03.37 פתאום זה הכה בי... הפוסטים שלי משתנים...הם שונים...הכתיבה אחרת...כאילו אני עוברת מטמורפוזה נוספת... מה קורה? אני מפחדת...
| |
| כינוי:
בת: 65
|