היא לאו דווקא בדברים הגדולים.

במלחמות גדולות

מאבקים קשים

ותוצאות ברורות ונראות לעין.

חירות

היא לפעמים הדברים הקטנים,

הפנימיים ביותר.

ההבנה האחרת של הדברים.

המבט השונה.

שבירה של תבנית חונקת ומכאיבה,

בנייה של משהו חדש.

לא לקחת אלי דברים שאני לא אמורה לקחת,

ולשחרר לשלום את מי שהגיע זמנו ללכת.

ולדעת שישנם עוד הרבה מקומות

להגיע בהם לתחושה של

חירות...

ומכיוון שכשרות אינה ברכה נותר לי, חברים יקרים, לאחל חג מלא בשמחה...