אני לא יכולה להבין אותו.

אני שמחה שאני לא יכולה כי ברגע שאוכל סימן שהוא חלק ממני.

ואני חלק ממנו.

אני לא מבינה את הכאב הספציפי של האובדן הזה.

אני מבינה כאב של אובדן אבל , אחר.

ואובדן הוא אובדן ובכל זאת...

אני לא מבינה את הכאב הזה

ואולי בגלל זה אני מוצאת את עצמי בוכה יותר ויותר

למול הסיפורים,

המילים,

התמונות.

אני לא מבינה את הכאב הזה

אבל אני יכולה

לנסות ולשלוח מתוך הדמעות

יד

נוגעת המנסה לנחם

את הכואב...