אמנם אין לי מרבד אבל החלק הראשון נכון

ובעוד ג. הבןזוג וא. הצעיר משוטטים ברחובות לונדון ומצליחים להשתחל (בשיחוק אלוהי ממש) למושב VIP

בחזרה הגנרלית ליום ההולדת של המלכה,

אני נהנית מכל רגע מהיותי,

לבד.

בעוד ג. הבןזוג נאלץ ללכת לקנות לו חליפה כי לארוע הזה יש קוד לבוש שדורש כמובן

חליפה ועניבה (ואני מתה לראות את א. הצעיר לבוש כך),

אני משוטטת לי השבוע בבית,

איתי ועם החתולים,

מדברת אליהם ואל העולם באופן כללי, שרה ולעיתים אף רוקדת

בין החדרים.

אני יודעת שההנאה העמוקה שיש לי השבוע מהלבד הזה שלי

קשורה באופן ברור לעובדה שהיא זמנית וקצובה בזמן

ואולי אם היתה להפך, היתה מרגישה אחרת.

מצד שני, אני לא לגמרי בטוחה...

ואתמול, ג. הבכור חזר הביתה לסוף שבוע,

ואני כבר לא לגמרי

לבד על המרבד...

שבת שלום חברים יקרים, החוץ פחות חשוב, העיקר הוא התחושה הפנימית...