| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
 כשמעמידים בפנייך ברירה חותכת וכואבת...
מה עושים?
איך יודעים כיצה ומה לבחור? במי לבחור?
ביום חמישי בטיול, היתה לי ולח. שיחה ארוכה. בפעם הראשונה שמעתי את הסיפור שלה, איך הסתיים ואיך הועמדה בפניה הברירה: להשאר או ללכת...
בשום שלב kלא היו לה היסוסים.
היא בחרה להשאר ולהתמודד. היא ידעה שלא יהיה קל, שיהיה קשה מאוד ואולי אף בילתי הפיך...
היא ידעה שכדי שתוכל להשאר היא תצטרך לוותר על הדברים שאהבה לעשות, לחוות, להתנסות .
היא בחרה את הבחירה שלה והיא לא מצטערת...
היום היא יודעת שהכל היה שווה...מה שהיה לה אז, עם הריגוש והריחוף והוויתור עליו ומה שיש לה היום, עם החברות העמוקה, הבטחון, הקירבה, ההנאה שבקשר הזוגי...
ואני חשבתי לעצמי, שכנראה עלי לעבור עוד דרך ארוכה, לבדוק דברים, לחוות, להתנסות, כדי להרגיש כך...
**********************************************************
האנטי קליימקס שהיה לי ביום שישי עבר בסופו של דבר...
ראיתי שגם לג. קשה החזרה לשיגרה...הקושי בא ממקום שונה אבל הוא קיים...לאורך יום שישי הלכנו אחד ליד השני כמו על קצות האצבעות...אבל הערב נגמר הסתיים, לאחר סיפור הנסיעה, בצורה סוערת ומהנה הרבה יותר...
היה לי טוב הלבד.
היה לי טוב הלבד שלי עם עצמי, דווקא לאחר שבחודשים האחרונים הרגשתי שאני האוייבת של עצמי, שהיה לי רע להיות לבד...
וזו לא העובדה שברוב הימים היו לי עיסוקים ומפגשים, כי זה רק עניין חיצוני...בסופו של דבר, אני נשארת עם עצמי וצריכה להסתדר עם זה...
והפעם היה לי פשוט מצויין...לרגע לא הרגשתי כמו כאן , להיפך. נהנתי מכל רגע של "לבד"...
אולי יותר מדי...
האם זה בגלל שידעתי שזה לא באמת כך? שלאחר 10 ימים ג. יחזור ושוב אהיה בתוך חומת הבטחון שאני כל כך זקוקה לה?
האם זה בגלל הפריבילגיה לשחק אותה "רווקה" לכמה ימים כשאני יודעת שאני לא באמת צריכה להכנס לעולם הזה שהמציאות שלו אולי שונה לחלוטין ממה שקיים אצלי בפנטזיה עליו...
אולי מנקודה זו היה לי קל להיות לבד...
אבל מצד שני, צצה לה המחשבה הטורדנית שאומרת לי שאולי היום יכול להיות לי טוב יותר לבד...לגמרי לבד...
שאני מספיק חזקה ומלאה בתוכי בדברים שאתם אני יכולה להיות עם אנשים, לחוות דברים , להתנסות, להתרגש וגם לכאוב, אבל בסופו של דבר, לחזור הביתה, לעצמי, ללבד שלי ושגם יהיה לי טוב כך...
מחשבה חדשה עבורי...ודי מהפכנית...
סוף שבוע של מחשבות...
והיה גם סרט מהנה ומצחיק: "סימה וקנין מכשפה". לרוץ ולראות, בגלל תיקי דיין ועמי סמולרצ'יק, בגלל השחקנים האחרים, בגלל היכולת לצחוק על עצמנו, בגלל הקיץ...  .
*************************************************
השיחה עם אחותי שהדהימה אותי לא פחות משהדהימה אותה, באה ממקום של התת מודע הכי עמוק שלי ומאינטואיציות מאוד חזקות...
עדיין שלמה ולא מתחרטת על המילים שאמרתי (והיא לפי דעתי, כוססת את ציפורניה בטירוף ושונאת אותי עד מוות על שרמזתי ולא הסכמתי להמשיך...)
חשבתי לשלוח לה לינק לישרא. לא לבלוג שלי, אלא לישרא בכלל ולבקש ממנה קצת לעיין...ומשם להמשיך...
צריכה לישון על זה קצת...
סופו של יום ראשון. עבר בסדר, לא היסטרי אבל גם לא נמוך...מדד יום א' - 7 + .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
