עד שביטל, לפני כשנה,  את האפשרות שיהיה לי PMS  וכבר התרגלתי לסוג של חופש ללא הודעות פתאומיות בלתי מתוכננות, וחייתי מצויין עם הנשיות שלי גם כך, חזרה לה פתאום , out of the blue ובלי שום אזהרה מראש, האפשרות הזאת,  ואני בכלל הייתי צריכה להזכר בכל הסיפור הזה מחדש...

האופרציה, העזרים הטקטיים.

מצבי הרוח...

ואני לא יודעת אם זה בגלל הורמונים שטעו במסעם במחילות שבגופי או סיבה עלומה אחרת, אבל הפוסטים של הימים האחרונים העלו בי דברים שכנראה הדחקתי או התעלמתי או פשוט סרבתי לראות (שאם להיות מדוייקים, זה בדיוק אותו הדבר).

שלא טוב לי.

כך. כפי שזה מתנהל עכשיו, זה לא טוב לי.

שהוא, יוני , מקבל מהקשר את הדברים שהוא צריך בו וממנו, ואני...אני לא כל כך...

וזאת נורה אדומה מאוד שמנצנצת מול עיני ביומיים האחרונים...

ואני מביטה בה ויודעת שהגיע הזמן לעשות...

עכשיו אני הולכת לקיים הבטחה...

לילה טוב חברים יקרים