החודש הזהוב שלי.

בדמיוני, יש בו צבע זהב , בחודש יום ההולדת שלי.

אולי זה "מיץ מתפוחי זהב" שכותב נתן אלתרמן בשיר שלמדתי לאהוב עוד לפני שלמדתי לאהוב את חודש יום ההולדת שלי.

ואולי זאת ההרגשה שלי בשנים האחרונות...

באלבום תמונות הילדות שאמא שלי דאגה להכין לי לפני שעזבתי את הבית, ישנה תמונה של ילדה קטנה, שוכבת/יושבת בעגלה, מציצה בסקרנות , מתוך מעיל חם ועוטף לתוך העולם המושלג שמסביבה.

כך אני מרגישה את עצמי בשנתיים וחצי האחרונות.

כאילו מציצה ועושה הכרות עם העולם, עם עצמי, בכל פעם מחדש...

וימים כמו הימים האחרונים, שנדמה כאילו חוזרים על עצמם במין מעגל ללא התחלה וללא סוף, הם אותם ימים בהם אני לומדת את השיעורים החשובים והמרתקים ביותר...

דצמבר
 
ריח ים ורוח סתיו
ומיץ של תפוחי זהב
ומין סגריר מתוק חמוץ
מושך מבית אלי חוץ
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום
ללכת לכת ולנשום
אויר שקיעות כחול אדום.

אויר שקיעות, ניחוח דק,
הגשם זה עתה נפסק.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.
עלה ושוט והסתכל
עד מה יפה היא התבל.

הפנסים חוורי פנים,
כחולות עיני העננים
ומשהו מוזר כזה
לוחץ דומם על החזה,
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.
לוחץ, קורע ודורש,
הלב רוצה להתעטש.

אויר שקיעות, ניחוח דק….

דצמבר חודש מקוטר
ריחות תפוח ומטר,
אתה נותן כוחות גנוזים
להרוגי התמוזים,
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.
אתה יודע להשיב
מעט אביב לתל אביב.

אויר שקיעות, ניחוח דק…
 

יש בו כל מה שאוהבים בחורף בחודש הזהוב שלי, גם עבור אלו שהחורף אינו העונה האהובה עליהם...

ברוכים הבאים לדצמבר חברים יקרים.

החודש הזהוב שלי...

חודש כל החושים...