אני מצליחה לא לקחת אלי דברים שאינם קשורים אלי.

או במילים אחרות, לא לקחת באופן אישי.

בתוך התהליך והדרך בה אני הולכת ולומדת בשנים האחרונות

זה היה אחד השיעור המכוננים והמשחררים ביותר.

וזה לא בא ממקום בו אני מקימה חומה סביבי ומתבצרת בתוך

בונקרים אטימי קול ורגש ,

להפך,

זה בא ממקום בו אני מרגישה כל כולי אבל לומדת ויודעת שרוב

הדברים  אינם קשורים בי ואלי אלא באים ממקומו של האדם שאומר אותם וההתייחסות

שלי אליהם היא עניינית ולא ריגשית ומתוך שקט ושלוות נפש..

ויחד עם זאת לפעמים בתוך המודעות וההבנה הזאת, שהיא חלק כל כך חזק

ממני,

נסדק סדק ואני מרגישה שאני לוקחת אלי דברים שלא אמורה לקחת, מוצאת את עצמי מתעסקת ומתעסקת וחופרת בדברים שלא

קשורים בי והנה הנה נפגמת לה שלוות רוחי שכל כך יקרה לי.

וכל האמור לעיל קשור במקרה הזה לעבודה ולדברים שקורים שם  שאינם קשורים בי ואלי

אבל כנראה שמסיבה כזאת או אחרת אני בוחרת לקחת אותם באופן

אישי.

ואין כמו סוף השבוע לבדיקה פנימית כדי להפוך את הדברים ולהשאיר בחוץ את אשר לחוץ

ולחבק פנימה את אשר

לַפְנים.

שבת שלום חברים יקרים, באופן הכי אישי שאפשר...