| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 7/2003
 ישבנו וחיכינו לתחילת הקונצרט ופתאום אירית שאלה...
היתה לנו שיחה לפני מספר שבועות כשהרגישה שאני מתרחקת ממנה .
דיברנו, ליבנו את העניין ובין השאר סיפרתי לי שאני כותבת יומן באינטרנט ושהכרתי חברים כאן.
היא לא שאלה יותר מדי שאלות ואני בוודאי שלא הרחבתי.
היא גם לא ביקשה לינק כי היא כזאת. אם לא מציעים לה, היא לא תבקש.
כשג. היה בחו"ל היא התקשרה לשאול מה שלומי וזה היה בדיוק לפני שבאו לבקר אותי החברים מהבלוג. לא הסתרתי את זה ממנה וסיפרתי לה כמה שאני מתרגשת לקראת הביקור.
אתמול בזמן שחיכינו לתחילת הקונצרט היא פנתה אלי ושאלה איך היה הביקור.
ומכאן התפתחה שיחה על הבלוג, מה הוא נותן לי, איך זה עובד, למה אנשים כותבים, מי כותב, החשיבות שלו עבורי, המקום שלו בזוגיות עם בעלי וכו'...
ניסיתי להעביר לה, בלי לתת פרטים, את האווירה של המקום, של ישרא, של הקשרים בין האנשים, שהופכים לעיתים מווירטואליים למציאותיים, ולעיתים נשארים בווריטואליה אבל הם מאוד חזקים למקומם.
כמובן את התחושות שלי כלפי המקום, הכתיבה עצמה, שהפכה לחשובה ואפילו ממכרת במקצת (טוב, לפחות משהו ממכר שהוא חיובי בכל נקודת מבט... ).
היא הקשיבה בתשומת לב, בהרהור מסויים...
שוב, לא ביקשה לינק, ואני לא הצעתי...
אבל אני יודעת ששימח אותה ,וגם אותי שיכולתי לדבר איתה בפתיחות לא קטנה על מקום שהוא מאוד פרטי וחשוב עבורי...
ולי זה נתן אפשרות נוספת להרהר על הכתיבה, המקום הזה והאנשים שבו.
ולרצות לחבק ולהודות.
סתם. ללא סיבה מיוחדת... .
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
