נותנים לי, בין שאר, סוג של פרספטיבה.

לא מהמקום שבו אני מודה על מה שיש לי, אני לא זקוקה למרחק כדי לעשות זאת יוםיום,

אלא מהמקום בו אני יכולה להסתכל על החיים שלי כאן

משם.

ממרחק.

ולהבין,

שבשורה התחתונה כולם, כולנו,

כל כך דומים.

כי בשורה התחתונה

כל אחד רוצה לחיות את חייו בצורה הכי טובה שיכולה להיות,

עבורו.

חזרתי, חברים יקרים,

מחופי הגאות והשפל של ברטאן

מאנגליה בזעיר אנפין באיי התעלה,

ממרחבי הירוק והסלעים הלבנים של נורמנדי

ומפאריס, ששם אין צורך להוסיף.

חזרתי, תנו לי דקה להתרגל אלי , שוב...

(וכן, יהיה פוסט מפורט, וכן יהיו תמונות, כמובן...)