בוחן במשוואות עם נעלם.

סיבה לדמעות?

אצלי כן.

ולא בגלל שאני אמורה להבחן על זה (אז זאת היתה סיבה לנהרות של דמעות!  )

אלא כי זה הציון שהשיג א. הצעיר שלומד בקורס תג"ת במחווה אלון.

וזה לא הציון עצמו (והוא לא היחיד, זה בערך הממוצע שלו באופן כללי) זה עצם היכולת שלו שפורצת החוצה לאחר שנים כה רבות

שמשהו חסם אותה.

יכולת, שידענו, הוא וגם אנחנו , שהיא שם אבל היו כל כך הרבה דברים חיצוניים שהפריעו לה שהוא בעצם מתחיל מההתחלה.

ולכן הציונים הללו מרגשים אותי.

ובעצם, אלו לא הציונים (שהם סוג של מדד לקליטה של מידע).

זה השינוי המהותי, הטרנספורמציה שהוא עשה ועדיין עושה,בהתייחסות שלו לכל נושא הלימודים.

הנוכחי, ובכלל.

הרצינות.

ההבנה של חשיבות העניין.

המחוייבות.

וגם העובדה שבפעם הראשונה בחייו הוא רחוק מהבית לכל כך הרבה זמן .

לומד להכיר אנשים אחרים ממקומות אחרים (החבר הטוב שלו שם הוא "נער גבעות" לשעבר מהתנחלות יצהר!! ג'יזס!),

לומד להתמודד עם קשיים ולא לבחור בדרך הקלה.

חווה הצלחות,

מבין דברים שאולי ממרחק פיזי קל יותר להבינם,

ובאופן כללי, נהנה מכל רגע.

ואם הוא נהנה, גם אני/אנחנו  נהנים.

ובסופו של דבר, זאת הדרך הטובה ביותר לחוות את דברים.

שבת שלום חברים יקרים, עם סיבות טובות לדמעות של שמחה...