כך אני קוראת לתמונה הזאת בה קרעי  עננים לבנים שטים בשמים

ומרחוק אפשר לראות בבהירת את הפס הכחול של הים במערב

ואת הרי ירושלים והשומרון במזרח.

ועם התמונות הללו, ולא משנה עד כמה ראיתי במשך השנים ואראה אותן שוב ושוב,

אני נושמת עמוקות ופוקחת עיניים גדולות

ולנסות להכניס לתוכי  ולשמור

את המראות והתחושה הנקייה והטובה

שהם גורמים לי.

והם מצטרפים לתחושה שהפינה הזאת במפרסת, שג. הבן זוג קורא לה,

ז'יברני   ועל זה נאמר בעדינות שהוא קצת, מגזים .

הפינה הזאת במרפסת, שבקיץ היתה פרועה וסוערת ועכשיו היא מסודרת ורגועה כמו השמיים השקטים

והעננים  המפליגים בשלווה של אחרי סערה אחת ולפני סערות חדשות של החורף שמעבר לפינה.

שבת שלום חברים יקרים,  עם מראות פיוטיים ומילים פיוטיות לא פחות...