קשה שלא להיות פיוטית ביערות הכרמל.

אחוזת יערות הכרמל, כמו שהם מקפידים לקרוא למקום.

טוב שלא קראו לה חוות יערות הכרמל, זה היה מחבר אותי יופי עם החווה שלי בפייסבוק (שלום, שמי פמה ואני מכורה).

אבל זאת אחוזה וככזאת היא בהחלט מאפשרת להרגיש פיוטי בכל רגע נתון.

אפילו המחשב נמצא בחדר פיוטי שמזכיר חדר באחוזה אנגלית.

אחוזה, אמרנו?

והנוף, אוי הנוף...

נשפך כולו מתוך כל חלון אפשרי.

שילוב מושלם של

ירוק (יער)

כחול (שמים)

וירקרק (ים)

והאפור של העננים , הרוח והגשם,

יחד עם האש המפצפצת את העצים באח הגדולה שבלובי,

רק מוסיפים לפיוטיות האופפת את המקום.

והאוכל?

האוכל הוא שירה אחת גדול, כמו מקהלת מלאכים שמזמרת בכל ביס שנלקח ממנו וגורמת לכך שלא נרגיש במשך כל השהות שלנו כאן את התחושה המכרסמת הזאת שנקראת: רעב.

ולא שלא עובדים כאן. עובדים ואפילו מאוד.

לנוח.

לנוח , לנוח , לנוח.

ומסאז' קטן ואחר כך , מנוחה.

וזה בדיוק מה שאני הולכת לעשות עכשיו.

לנוח ליד הבריכה עם העיתונים והספר.

ואין הרבה זמן כי היום קצר ומלאכת המנוחה, מרובה...

שבת שלום חברים יקרים, עם הודיה על היכולת להיות בתוך הפיוט הזה...