| 7/2003
נגיעות קטנות של סוף שבוע...
נתחיל בשיחה עם טובה ביום חמישי.
כשקבענו לדבר רציתי לעדכן אותה אבל מובן שבזמן שעבר לא היה אצלי רגע של שקט ומנוחה ודברים חדשים צצו, מחשבות שצריך לבחון אותן, לעבד אותן, הבנות, ספקות...
דיברנו כמעט שעה וחצי ושוב קיבלתי את האישור, שאני עדיין זקוקה לו, שאפשר להמשיך ולהחוות דברים, להתנסות בחוויות.
שזה בסדר להמשיך ולחפש את הריגוש החמקמק ההוא, שפעם הרגשתי אותו בעוצמה כל כך גדולה שכמעט חנק אותי והיום אני יודעת שאוכל להינות ממנו אחרת, בצורה שלמה יותר...זה כמו סם, היא אמרה לי, אבל כל עוד את יודעת היכן את עומדת ומה את רוצה, זה בסדר להמשיך ולחפש אותו...בכל מיני מקומות ועם כל מיני אנשים...
שוב יצאתי מהשיחה איתה עם התחושה שאני כל כך בת מזל שהכרתי אותה ושיש לי את האפשרות לבוא ולדבר איתה מתי שארגיש צורך...
וכשסיימנו לדבר ויצאנו החוצה, עמדנו ושוחחנו עם עוד חברה ומפה לשם התברר שהיא משוטטת באופן קבוע כאן, בישרא. קוראת, לא כותבת.
לא, לא קראה אותי, אבל לאחר שהחלפנו ביננו שמות של בלוגים שכל אחת קוראת וממליצה, עלה פתאום בדעתי שבלי מאמץ מיוחד, לפי הבלוגים שהמלצתי לה, היא יכולה לאתר את הבלוג שלי בקלילות...
אבל מצד שני, זה לא ממש מפריע לי, כי אני מוכנה להפקיד את חיי בידיה ללא היסוס ומחשבה נוספת...
ביום שישי בערב הלכנו לסרט "גיבור" . סרט סיני שמשאיר את הצופה נפעם ומלא עונג. הסיפור, שהוא אגדה בתוך רקע הסטורי אמיתי על הווצרותה של השושלת הראשונה, הוא סיפר על החלטות שאנשים לוקחים על עצמם.
הדרך שלהם לביצוע , השינויים שהם עוברים, הנחישות בדרך להגשמת ההחלטות וגם הכוח להפסיק ולשנות כיוון...
שחקנים טובים, עיצוב אומנותי עוצר נשימה, תסריט חכם ולא צפוי השאירו אותי בסוף הסרט עם התחושה של עונג והנאה צרופים, וגם עם מחשבות...
בשבת באה לצהריים גיסתי עם רוב משפחתה.
היה נחמד, עבר מהר, השקעתי שעתיים וחצי בבישול והכנות לפני שהם באו (עוף ותפוחי אדםה עם טרגון בתנור, פשטידת פטריות, ירקות בתנור, סלטי ירקות שונים, וגלידה לקינוח) והכל נטרף...
די נהנתי מהבישול אבל זה בהחלט לא כמו שהיה פעם...
משגע אותי שאני לא מצליחה לזכור דברים שקשורים אליהם...שוב, עניין הזכרון החמקמק שלי, שכנראה רומז לי משהו...
התבלבלתי מי צמחוני אצלם, שכחתי במה הבת האמצעית עובדת, ועוד דברים שסופרו לי ובכל מצב אחר הייתי זוכרת אותם אפילו לאחר זמן רב מאוד, ואילו כאן, לא.
הרגשתי כל כך מטומטמת בכל פעם שהתבררה טעותי...
סוף השבוע הסתיים בהופעה של קטעי אופרות בלווי תזמורת סימפונט רעננה בגן הפיסגה ביפו.
עם כל השינוי שחל בטעם המוסיקלי שלי, אני עדיין אוהבת אופרות, לא את כולן, מודה בטעמי הפופולרי והקליל משהו , אבל לטעמי יש משהו קסום בזמר/זמרת שמשתמשים בקול שלהם ככלי המגיע למקומות שלא ישוערו...
כששואלים אותי מה המיקצוע האולטימטיבי עבורי אני עונה: זמרת אופרה... אולי בגלל שתמיד התחננו בפני לשתוק ברגע שהייתי מתחילה לזמר...
הגן היה מלא מפה לפה, אנשים באו עם כסאות או ישבו על הדשא, מכל מגוון הגילאים, החל מילדים קטנים שנמנמו בשקט לצלילי המוסיקה והשירים וכלה במבוגרים ששתו בצמא כל צליל...
אירית ואני נהננו מהמוסיקה, והגברים גם הם נהנו...במיוחד מהזמרות שכל אחת עברה ביקורת מדוקדקת שלהם...
יפו עצמה, האיזור העתיק/שוק הפשפשים עוברת שינוי קוסמטי גדול שמבטיח שבסופו היא בהחלט יכולה להיות אותה פנינה שתמיד היתה מוסתרת בתוך הקונכיה שלה...
למרות שהשבוע קצר עבורי, מדד יום ראשון נמוך היום...5 בלבד...
לא יודעת למה, אין לי מושג, רק שיעבור כבר היום הארור הזה...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
