יש לי ארוע ששונה מסדר היום הקבוע שלי

והתחושה היא שיש לי את כל הזמן שבעולם לעשות את הדברים

כל דבר שהוא, לאט ובנחת.

ואז אני מורחת.

מורחת.

מורחת.

מורחת.

את

הזמן.

מ

ו

ר

ח

ת.

את הזמן.

ופתאום!

הצילו!

עוד 10 דקות אני צריכה להיות במכונית בדרכי ל"שם",

ואז,

כרוח סערה אני עוברת בבית ועושה את כל הדברים שלפני כן

מרחתי

איתם

את הזמן,

וחסרת נשימה יוצאת מהדלת

ומצליחה, פחות או יותר,

לעמוד

בזמן.

כמו עכשיו.

שבת שלום חברים יקרים, בנחת או במהירות האור...