מנסים כך,

מנסים אחרת,

מנסים שוב.

ולא יוצא.

אז איך אומרים לעיתים

דברים?

אולי לא צריך תמיד לומר ולהסביר

ופשוט

לעשות.

אבל זה קשה לי,

לכל הרוחות.

משהו מחזיק ולא נותן לי להוציא את מילים

ולא לעשות את המעשה

שהוא פשוט,

לא לכתוב את הפוסט.

שבע שנים וחצי בישרא, שנים של כתיבה יומיומית ולאחר מכן שנים של כתיבת

פוסטפיוט יומשישי,

הביאו לרוויה עד כדי כמעט הצפה

וצורך להוריד מינון ומחוייבות

ולכתוב לעיתים ולעיתים

לא.

אז, שבת שלום חברים יקרים, אני לא הולכת לשום מקום אני פשוט אהיה (עוד) קצת פחות, כאן...