ממרומי הקומה ה 12 בשרתון סיטי טאוור, תל אביב ורמת גן, נראות, יחד עם תחת רכבת מרכז שלמטה, הכי קרוב לחו"ל שאפשר להיות בלי לעבור בטרמינל 3 החדש של נתב"ג...

ג. בעלי שיחיה, ששמירת סוד אצלו משולה ליכולתו של עופר מקסימוב להחזיק בידו כסף מזומן יותר מחמש דקות רצוף, הצליח הפעם לשמור בסוד את ההפתעה שהכין לי ליום ההולדת.

ולא שהוא לא ניסה לספר לי אותו עוד לפני יום ההולדת, אבל אני, שסרבתי בכל תוקף למוטט את גורם ההפתעה שנזרק שוב ושוב לרגלי, התעלמתי מהרמזים העבים שפיזר פה ושם, ורק דאגתי להיות בבית, לפי בקשתו, שעה מוקדם יותר מהרגיל .

ושם, כשחיוך גדול ומלא סוד על פניו שלו ושל א. הצעיר שהוכנס לסוד העניינים יום קודם, התברר לי שפעמינו ללילה של עונג (תרתי משמע...) תחת השם המבטיח: "לילות משי לבן" במלון שרתון סיטי טאוור.

ואכן, הלילה היה לילה.

המשי היה לבן (עם עלי כותרת של ורדים אדומים מפוזרים עליהם).

וה... היה מענג...

וחוץ מזה חיכה לי טיפול של מסאג' ורפלקסולוגיה (שפרקה לי את הרגל...) של שעה, ואחרי אמבטיה חמה ארוחת ערב מעולה בחדר, עם מלצר צמוד (וחמוד ) שדאג לנו באופן אישי למנות וידע גם מתי לצאת ומתי לחזור ולהכנס...

בקבוק יין שלם שנעלם יחד עם הארוחה הפיל אותי חסרת הכרה כמעט לתוך שנת לילה עמוקה אבל בבוקר, קמתי כמו גדולה, ובשבע וחצי כבר הלכתי במרץ על ההליכון תוך שאני בודקת מה חדש בסאלם ("ימי חיינו" - לא הרבה מהשבוע שעבר) וגם בוחנת את זמני הרכבות שעוברות בתחנת רכבת מרכז...

הכיף של חופשה מבחינתי היא לעשות לפעמים את אותם הדברים אבל אחרת...

כמו לחטוף שינה קצרה ומתוקה בהמשכו של הבוקר, לאחר ארוחת הבוקר ופעילות גופנית מסויימת בין סדיני המשי הלבנים...

ואחר כך , חזרנו הביתה, ושם מצאנו את ג. הבכור שחזר לאחר שבועיים בבסיס, שוכב במיטה וקודח מחום...

ולסוף השבוע אני נכנסת עם ההתרגשות שממשיכה  מאתמול מהמיילים, הטלפונים, האהבה שהרגשתי שעוטפת אותי, כשאני לא נותנת לשום דבר להפריע ליכולת שלי להינות מהיום הזה, כפי שהבטחתי לעצמי כששוב עלו בעשן והתפוגגו תוכניות נוספות שתוכננו...

ועד שאענה ואתענג על התשובה לכל אחת מה"סוכריות" המתוקות והעטופות בנייר מרשרש ומנצנץ שמחכות לי בפוסט של אתמול  הרשו לי לומר לכל מי שהגיב או רק קרא (כאן , אצל שדות וגם אצל שלגיה),  המון המון תודה.

ואהבה.

שבת שלום חברים יקרים.