שקניון  אַרֶנה נתן לי תחושה חזקה של חו"ל,  לא רק בגלל המחירים הבלתי אפשריים של חלק מהדברים שנמכרים בו,  אלא בגלל האפרוריות ונוף תרַני הסירות שבמרינה הנשקפים מכל חלון .

שהמרידיאנים שלי חסומים כפי שאמר לי ערן המסג'יסט , שבידיו האמונות והחזקות פרק אחד לאחד את כל נקודות הלחץ והמתח שבגופי,  ועלי לעבוד על היכולת שלי לקבל ולא רק לתת...

שאפשר להכנס ביום שישי בערב לחדר אוכל הומה אנשים במלון, לגלות שבבת אחת הפכנו (החילוניים) למיעוט ולדעת שהאבחנה המיידית בין דתיים לחילוניים היא לאו דווקא בכיסוי הראש אלא באופן הלבוש: החילוניים  - קאז'ואל עד מרושל ואילו הדתיים (ובמיוחד הנשים) בחליפות (כולל הילדים) ובמחלצות פאר מוקפדות.

שנעים לראות את ההתנהלות השלווה ,הרגועה והמסודרת  של משפחות גדולות ומרובות ילדים.

שדי מהנה לאכול ארוחת ערב יחד עם דברי תורה ושירי שבת שנשמעים מהשולחות שמסביב.

שלמרות שחדר האוכל היה מלא מפה לפה אי אפשר לומר שהיה רועש ומפריע.

שאני יכולה להסתכל על מצב שונה ובלתי צפוי בחיוך מסויים ובמוכנוּת ללמוד ולהינות ממנו בלי לומר לעצמי מיד: אוי, כמה דוסים...

ולמרות החוויה הזאת, אין סיכוי שאחזור בתשובה...

ששוב נוכחתי לדעת שאנשים זה "דבר" מעניין...

והכי שימחה אותי בסוף השבוע התעודה שהביא א. הצעיר.

לא בגלל הציונים עצמם, שבהתנהגות הוא א' וחוץ משלילי אחד (בלשון. קטן עליו) כל התעודה היא בממוצע 64 , אלא שדרך הציונים הללו, הוא מוכיח לעצמו את שידענו כל הזמן, שיש בו כל כך הרבה ורק הדרך היתה חסומה בגושי סלעים גדולים...

ומכאן השמיים הם הגבול...

שבוע טוב חברים יקרים, שבוע שתחילתו לפחות , עמוסה ולחוצה והמשכו מבטיח להיות שונה, מרגש  ובכל קנה מידה, כנראה מאוד מרתק...