המזוודה מלאה יותר בדרך חזרה.

ולא בדברים שקניתי, כי אפעס, רק בגלל הבעייתיות שלי עם המתמטיקה והצורך לחלק כל סכום הרשום על כל פריט , ב 30,000 כדי לדעת כמה זה בדולרים ואחר כך כמובן להכפיל ב 4.5 כדי להבין כמה זה בשקלים, הוציא לי את כל החשק לקנות משהו במקום בו עדיין מדברים בעשרות, מאות, אלפי ומליוני לַיי.

המזוודה מלאה יותר, רגשית ומנטלית, בגלל החזרה לשגרה.

ולא שיש לי משהו נגד השגרה, אבל כל תהליך פרוק המזוודות, הופך עבורי למין עבודה סיזיפית וכל מזוודה הופכת עבורי לתיק של מרי פופינס שככל שאני מרוקנת אותה , היא מתמלאת שוב ושוב ולעולם כאילו לא מתרוקנת באמת...

וכך אני מתנהלת לי בכבדות, בבלבול מסויים, מזיזה דברים מפה לשם, מעלה ומורידה אותם שוב, וכל דבר לוקח לי כפול זמן, וכל פעולה לוקחת לי דקות ארוכות...

ובין לבין שיחות עם אנשים וסיפור החוויות, כל פעם  מחדש נותן להן מקום וממשות מציאותית יותר, מוצא להן מקום בתוך הרגשות שעדיין מבולבלים...

לא אוהבת את "היום שאחרי".

לא אוהבת.

והוא כבר נגמר...

וחוץ מזה גיליתי שמכונת הכביסה התקלקלה, האינטרנט נגוז לו בפתאומיות (וחזר לאחר עבודה מאומצת של א. הצעיר) ובזמן שאני  נחתי, התרגשתי אספתי חוויות ורשמתי אותן במוחי (טוב, גם בפנקס קטן שלקחתי איתי ) , אתם לעומת זאת, הייתם מאוד מאוד חרוצים ומאות המיילים על עדכונים שחיכו לי בתיבת הדוא"ל הם הוכחה חיה וחותכת לכך.

אז תכינו קפה, בלי עוגה או עוגיות (ממחר אני עוברת לגור בחדר כושר) ולאט לאט, אגיע לכולם .

ומחר, המשך החוויות מ"שם".