| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
 פוסט מורטם* post mortEm
לפעמים אני אוהבת לראות איך אני כותבת כשאני במצב קיצוני...
מה יוצא ממני כשאני מאוד עייפה, ישנה שעות מועטות בלילה, כותבת באמצע הלילה, לפנות בוקר, נותנת לתודעה שלי לרוץ וכותבת מה שיוצא ממני...לפעמים קשה לי עם הפוסטים האלה, הלא מסודרים, אחרים אומרים שהם דווקא מאוד מעניינים...טוב...
עכשיו עושה נסיון נוסף לכתיבה בתנאים קיצוניים.
בתנאי קור מקפיאים...
הבוס שלי ואני...
חתול ועכבר עם המזגן.
הוא מוריד את המעלות, אני מחכה קצת, קופאת לאט לאט, מרגישה את הקור חודר מהגב לצוואר, המוח קופא ומצטמק לאיטו, האוזניים קופאות, האף מזמן כבר גוש קרח, הרגליים לא מורגשות, הזרועות צפודות עם עור ברווז עליהן והאצבעות...האצבעות נוקשות כמו של חולה דלקת פרקים (טפו,טפו, טפו...)...
ואז אני נשברת, קמה ובשקט בשקט הולכת למזגן ומעלה אותו ב 3 מעלות, לכיוון ה 24...
עכשיו, אם יש לי מזל, הוא לא ישים לב זמן מה ואני אתחיל טיפה להפשיר, אבל לרוב, אחרי כמה דקות הוא קם ומוריד אותם בחזרה, תוך מבט מאשים כלפי ואמירה בסגנון: את רוצה שאני אמות מחום... ?
לא מה פתאום? עדיף שאני אהפוך לגוש קרח...
מפעם לפעם אני הולכת לחדרים אחרים, שלא ממוזגים או יוצאת לכמה דקות החוצה ומרגישה איך אני מפשירה אט אט...
וכך אני מנסה לתמרן בין הקור לחום ובסוף בין ההתכווצות וההתרחבות של הגוף שלי אני פשוט אתפורר לגמרי...  .
הבוס יצא לפגישה בחוץ, סגרתי את המזגן ואני, כמו עוף קפוא, מפשירה אט אט ושלוליות מים נקוות מתחתי...  )
דברים שנאמרים לי בשיחות שיש לי בזמן האחרון מזכירים לי דברים שאולי קצת שכחתי בתוך חיי היום יום...התזכורת שלהם מכאיבה לי קצת אבל אני שמחה עליה וחייבת אותה...כדי שאוכל להמשיך קדימה ולא להתקע היכן שאני נמצאת...
מצד שני , יש בי פתאום רצון חזק שהדברים כבר יתקדמו, יתממשו , רוצה אותם כאן ועכשיו ומיד...נמאס לי להמתין שהם יתרחשו, רוצה לקחת את השליטה ליידי, ליזום וללכת לאן שזה יקח אותי...
ואז מזכירים לי שאני צריכה דברים מסויימים כדי שאהיה שלמה איתם...שאין טעם לדחוק במצב כי בסופו של דבר אני עלולה למצוא את עצמי נשארת עם אכזבה עמוקה וטעם רע בפה...
לנסות. אבל לא בכוח...לא בכל מחיר...
א. הבן יקיר לי הצעיר גילה כי הוא ואנחנו, הוריו שנחיה, אמורים להיות היום בערב באותו ארוע והתחרפן לגמרי...
לאחר איומים ואזהרות שהארוע הוא לא לגילנו המופלג ( ), שיצחקו עלינו, שלא נרגיש בנוח ושאוי ואבוי אם נראה שמץ של הכרה שיש לנו איזה שהוא קשר איתו שאל אם יוכל לחזור איתנו הביתה....
אין מה לומר. הבחור פרקטי...וגם בשיא גיל ההתבגרות... .
שבוע משונה היה לי...קשה להגדרה אבל טוב שמסתיים עם ביקור נחוץ עד מאוד אצל הרפלקסולוגית...
וביום שבת לפנות בוקר, ג. הבכור חוזר מחו"ל...
שיהיה סוף שבוע טוב לכולם חברים יקרים .
*******************************
*(פירוש המילה למי שלא יודע לטינית הוא: אחרי המוות , והזכויות לרעיון לשימוש בה ככותרת לפי רוח תחילת הפוסט, שמורות כולן לעופרניקוס והמילה הנכונה בלטינית מאת ארטמיס).
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
