| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
כשהאנונימיות נשברת...
02.30 בלילה.
נוסעת במכונית. שעה מאוד לא רגילה עבורי לנהוג ועוד לבדי...האנשים שיצאו לקראת סוף השבוע מתחילים לחזור הביתה, יש תנועה לא מעטה...
עייפה מאוד, העיניים כמעט נעצמות ...
חושבת...
מה קורה כשהאנונימיות נשברת...? מרצון...אבל לא קיימת יותר...
כשניקים מקבלים שמות של אנשים , וכששמות מקבלים קול, פנים וגוף של אנשים אחרים...
כשמסתכלים בזווית העין ומנסים לחבר את המציאות עם הדמיון, עם החיים שהכרנו עד עתה בכתב בלבד ועכשיו הופכים לממשיים ביותר...
מה קורה כשאנונימיות נשברת?
האם זה מפריע לכתוב? האם זה מפריע לכתוב הכי חשוף שאפשר? הכי חשוף שרוצה?
האם זה מפריע לצד השני? האם ילך ולא ישוב...?
לאט לאט נוספים אנשים ששוברים עבורי את מעטה האנונימיות שלהם , שאני שוברת עבורם את המעטה שלי...
והכתיבה שלי פתאום יותר מחבקת...ולא חוששת או מסתתרת...כי עבורי חיבור הניק לשם, לגוף, לפנים הוא שמחה גדולה ורווח נקי בלבד...  .
שמחתי להכיר...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
