בסך הכל היא ילדה (כן, בגיל הזה, היא ילדה!) מתוקה.

אמנם כמו על ספידים אבל נחמדה.

הדר. המדריכה בחוג העיצוב של יום שני בערב.

אולי כי היא שיקרה לי כשהבטיחה לי שהעבודה על המדרגה תהייה רק 10 דקות חימום קליל ובסופו של דבר היתה כמעט כל השיעור?

אולי כי שוב נוכחתי בחוסר הקואורדינציה שלי , שלא מסוגל לחבר יותר ממקסימום שתי תנועות בעת ובעונה אחת, וכשהמדריכה מריצה תרגיל של 4 ו 5 תנועות אני מקרטעת באיבוד עיצות מוחלט?

אולי כי חשוב לי להוציא את המקסימום מעצמי בשיעורים הללו והפעם, בגלל חוסר היכולת שלי להשתמש במכשיר המרכזי (המדרגה = בעיות ברכיים) , כאילו לא עשיתי דבר כל השיעור ובזבזתי את זמני?

ואולי, כי התרגילים שהיא עשתה וגם המוסיקה שהיתה שם, לאורך השיעור כולו, הזכירו לי את השיעורים בחוג האירובי לפני שנתיים, כשהמדריכה היתה מעבירה תרגילים ואני , עושה אותם אוטומטית רק חשה את הכמיהה הכואבת לד. חופרת בכל גופי...

אני לא אבוא יותר לשיעור של הדר מלאת המרץ והאנרגיות , כי עוד שיעור אחד אצלה  ואני אעבור לכיסא גלגלים.

ואני לא אבוא, כי ישנם דברים, שאפילו ממרחק הזמן והמקום הכל כך אחר שאני נמצאת בו, אין לי חשק להזכר בהם...