אמרו לי שהשקדיות כבר פורחות במלוא הלובן הוורוד שלהן וגם שדות כלניות אדומות פרושים לעיתים עד סוף האופק, אבל היום האפור שולט בחוץ, לאחר ימים שניתנה לנו התחושה והתזכורת לאיך נראה האביב, איך מרגיש הקיץ.

פברואר מרגיש אצלי סוף החורף.

הימים כבר מתארכים להם, נותנים את התחושה שהיום אינו מסתיים בחמש אחר הצהריים ויש עוד כל כך הרבה דברים לעשות עד ההתכנסות לתוך הבית , לתוך המנוחה של הלילה.

ויחד עם זאת , ימי הסערה ממשיכים, מערכת  סוערת אחת אחר השניה, נותנת לנו את הימים האחרונים של ההתכרבלות הפנימית עם חום חיצוני של מזגן או תנור זה או אחר, מאכלי חורף עשירים והקשבה לטיפות הגשם הדופקות על החלון או הגג.

היום היה אמור להיות עבורי תחילת דרך חדשה , יום של החלפת דיסקט בראש, אבל זה נדחה לעוד שבועיים, וכמו באמונה שלי בכוחו של העיתוי ובזמנם של הדברים להגיע, כך גם קיבלתי את זה הפעם.

ובנתיים, זהו רק יום של חופש משלב עצלות נינוחה של ארוחת בוקר ארוכה עם פעילות עמוסה ותזזיתית משהו, כמו שאני אוהבת.

חודש חדש חברים יקרים, עם קרני שמש שמפציעות בין העננים השחורים...