| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 8/2003
 הנה זה בא...
מה קרה? 
למה עצרת?
מה לא בסדר?
הרי זה מה שאת רוצה, משתוקקת, כמהה אליו כל כך הרבה זמן...
מה שאת בוכה ומייללת לכל עבר שרוצה להרגיש שוב.
ריגוש עצום.
לרחף 10 ס"מ מעל הקרקע, להרגיש את האדרנלין פועם בעורקים ולא נרגע גם לאחר הליכה מהירה של 50 דקות, לשכוח מרוב בלבול לרשום את מספרי הפקס בפקסים שאת צריכה לשלוח, לשכוח מה רצית, מה אמרת, להרגיש שאת יכולה לתפוס את העולם בכף ידך...
זה מה שאת כל כך רוצה, זה מה שהרגשת היום, אז מה קרה?
מפחדת  .
ממה?
מהריגוש. וממה שעלול להביא בעקבותיו...
למה את מפחדת?
כי הייתי שם, לפני שנה...ואנחנו יודעים איך זה השתנה ומה עבר עלי...
ולמה את חושבת שכל דבר בחיים שלך צריך להיות בדיוק כמו שהיה דבר אחר?
את הרי לא חיה בעולם עתידי ובו את נתונה במין לופ של הזמן בו את חווה שוב ושוב בדיוק את אותם הדברים...
מה שהיה והווה עם ד. לא חייב להיות עם מישהו אחר...
נכון...
את לא סומכת על עצמך?
אני לא סומכת על הלב שלי...אני יודעת עד להיכן הוא מסוגל לקחת אותי...
נדמה לי שאמרת היום לגוגה שאת תלמידה טובה שזוכרת את השיעורים שלמדת ולא חוזרת על הטעויות שעשית...
נכון...
אז מה בדיוק הבעיה כאן?
את הרי לא אותו האדם שהיה לפני שנה כשהחל הקשר עם ד. , עברת המון בשנה הזאת, למדת והתחזקת, את יודעת לאילו בורות לא ליפול וכיצד לצאת מהם אם תיפלי...
אני סומכת עליך, את לא סומכת על עצמך...?
תפסיקי לילל ותתחילי להינות ממה שכנראה הולך להיות כאן...כמו שנאמר לך היום, הקשר אמור וצריך להיות קשר של הנאה נטו...מה שאת מחכה לו כל כך הרבה חודשים...
תני לעצמך לזרום עם מה שיבוא...תפרגני לעצמך את הריגוש וההנאה...תפרגני אותם לסביבה שלך...
את מספיק חזקה.
את חזקה מאד...
אני סומכת עליך...
לכי עם זה...
אני הולכת...
*****************************************
אני חושבת שהפוסטים שלי מתחילים להידרש לפרוש רש"י...
מבטיחה לתת אותו ברגע שאני אדע אותו...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
